האוניברסיטה

קולנוע

מהסרט העלילתי הראשון שהופק כאן ב-1955 ועד עשור הפסטיבלים הבינלאומיים. כל יחידה היא סרט אחד: על מה הוא, למה הוא חשוב, ואיפה אפשר לראות ולקרוא עוד.

50 יחידות כרטיסיות חזרה

ראשית

⁦1955—1963⁩

הגל והבורקס

⁦1964—1979⁩
04 חור בלבנה הרגע שבו הקולנוע הישראלי הפסיק לעמוד דום מול עצמו והתחיל להתלוצץ על שפתו ועל מיתוסיו. 1964 אורי זוהר הגל החדש 05 סלאח שבתי הסרט שהוכיח שקולנוע ישראלי יכול לכבוש גם את הקהל בבית וגם את העולם, ובו-בזמן פתח פצע חברתי שלא נסגר עד היום. 1964 אפרים קישון בורקס 06 שלושה ימים וילד כאן הקולנוע הישראלי ויתר על הקולקטיב וגילה שאפשר לעשות סרט שלם על נפש אחת, מסובכת ולא סימפטית. 1967 אורי זוהר הגל החדש 07 כל ממזר מלך אורי זוהר מביים סרט מלחמה ממלכתי, ההפך הגמור מהקולנוע האישי שלו, ובדיוק לכן הוא מראה מה השוק הישראלי ביקש ב-1968. 1968 אורי זוהר קולנוע לאומי 08 השוטר אזולאי הסרט היחיד ברשימה שגרם לאקדמיה בהוליווד לשים לב, ובכל זאת מה שנשאר ממנו הוא צילום אחד של פנים בטקס פרידה. 1971 אפרים קישון קולנוע עממי 09 אני אוהב אותך רוזה הרגע שבו הקולנוע הישראלי גילה שאפשר לספר סיפור מזרחי כדרמה רצינית ולא כבדיחה, וקיבל על כך מועמדות לאוסקר. 1972 משה מזרחי קולנוע אישי 10 מציצים הסרט שהפך חבורת חוף אחת לשפה תרבותית שלמה, ובו-בזמן תיעד בלי רחמים את ריקנותה. 1972 אורי זוהר הגל החדש 11 קזבלן הסרט שהפך את השאלה העדתית לשלאגר המוני, וממחיש כמה הקולנוע הישראלי רצה לפתור בשיר את מה שהרחוב לא הצליח לפתור. 1973 מנחם גולן בורקס 12 הבית ברחוב שלוש המועמדות השנייה ברציפות לאוסקר של מזרחי, וההוכחה שסיפור העלייה ממצרים יכול להיות דרמה פסיכולוגית ולא כרוניקה לאומית. 1973 משה מזרחי קולנוע אישי 13 צ'רלי וחצי המקרה הנדיר שבו אותו סרט בדיוק הוא גם המשפטים שכולם מצטטים באהבה וגם הדוגמה שמביאים כשרוצים להוכיח מה הקולנוע הזה עשה למזרחים. 1974 בועז דוידזון בורקס 14 גבעת חלפון אינה עונה הקומדיה שהמירה את מיתוס הגבורה הצה"לי בבלגן, והפכה לשפה שהישראלים מדברים בה עד היום. 1976 אסי דיין בורקס 15 הצילו את המציל הסרט האחרון של אורי זוהר, שבו רואים בזמן אמת איך במאי מפרק את עולמו שלו רגע לפני שהוא עוזב אותו. 1977 אורי זוהר הגל החדש 16 מבצע יונתן הרגע שבו הקולנוע הישראלי גילה שאפשר למכור מיליון כרטיסים על ידי הפיכת אירוע בן שנה למיתוס לאומי. 1977 מנחם גולן קולנוע עממי 17 הלהקה סרט הביכורים שהמציא את הנוסטלגיה הישראלית כז'אנר, ובו בזמן הראה את המחיר האנושי של מפעל השירה בציבור הלאומי. 1978 אבי נשר קולנוע עממי 18 אסקימו לימון הרגע שבו הקולנוע הישראלי הפופולרי הגיע לשיא הצלחתו המסחרית — ובדיוק ממנו נדחף הדור הבא לכיוון ההפוך. 1978 בועז דוידזון בורקס 19 דיזנגוף 99 המקרה הישראלי המובהק של סרט שהמבקרים קברו והקהל החזיר לחיים, ושהמחלוקת עליו עדיין מלמדת מה מותר להראות על המסך. 1979 אבי נשר קולנוע עממי

הקולנוע הפוליטי

⁦1982—1987⁩
20 חמסין הסרט שהזיז את הקולנוע הישראלי מקומדיה שכונתית לאלגוריה פוליטית על אדמה, שכנות ואלימות — והוכיח שזה אפשרי. 1982 דניאל וקסמן קולנוע פוליטי 21 נגוע הפעם הראשונה שגבר הומו ישראלי היה נושא של סרט ולא בדיחה בתוכו, ובמחיר של פחות מ-18,000 צופים. 1983 עמוס גוטמן קולנוע אישי 22 מאחורי הסורגים המשל הפוליטי הנוקב ביותר של הקולנוע הישראלי הצליח להיות גם להיט קופתי ומועמד לאוסקר — שילוב שלא חזר. 1984 אורי ברבש קולנוע פוליטי 23 אוונטי פופולו הסרט שהפך את האויב לגיבור אנושי, מצחיק ומדבר, וסימן את נקודת השיא של הקולנוע הפוליטי הישראלי. 1986 רפי בוקאי קולנוע פוליטי 24 בר 51 הסרט שהוכיח שגוטמן יכול לזכות בפרס הסרט הישראלי בלי לוותר על עולם מלאכותי, קאמפי וקווירי שאף אחד סביבו לא צילם. 1986 עמוס גוטמן קולנוע אישי 25 המאהב הפעם הראשונה שרומן מרכזי של א"ב יהושע הפך לקולנוע, ובידי במאית שהמתח בין הקול האישי שלה לבין ההפקה המסחרית ניכר בכל פריים. 1986 מיכל בת-אדם קולנוע פוליטי 26 חיוך הגדי הסרט הישראלי הראשון שהעז לומר שהכיבוש הורס גם את הכובש — ושילם על כך בכישלון קופתי מוחלט. 1986 שמעון דותן קולנוע פוליטי 27 בלוז לחופש הגדול הסרט שהכניס לראשונה את סירוב הגיוס לתוך הקולנוע הישראלי המיינסטרימי, ועדיין מתפקד כמוקד ויכוח לאומי ארבעים שנה אחרי. 1987 רנן שור קולנוע פוליטי

שנות התשעים

⁦1990—1999⁩
28 שורו הסרט שהעביר את הקולנוע הישראלי מהסיפור הלאומי אל הבדידות העירונית הפרטית, והוכיח שאפשר לעשות את זה עם קהל גדול. 1990 שבי גביזון קולנוע אישי 29 החיים על פי אגפא המקרה החריף ביותר שבו סרט ישראלי הפך פאב אחד למראה של מדינה שלמה, וניבא את האלימות שתפרוץ בה. 1992 אסי דיין קולנוע אישי 30 שירת הסירנה הסרט שגילה שאפשר לספר את ישראל דרך חיי הרגש הפרטיים, בלי לוותר על ההיסטוריה שרועמת ברקע. 1994 איתן פוקס קולנוע אישי 31 יום יום כמעט הסרט הישראלי היחיד שהופך את הזהות היהודית-ערבית המעורבת לקומדיה יומיומית ולא לטרגדיה או לכתב אישום. 1998 עמוס גיתאי רב-תרבותי 32 קדוש הסרט שהחזיר את ישראל לתחרות בקאן ובו בזמן פתח את הוויכוח שעדיין נמשך: מי רשאי לצלם קהילה שהוא לא חלק ממנה. 1999 עמוס גיתאי רב-תרבותי 33 צומת וולקן הניסיון הבודד והכושל-מסחרית לעשות בישראל מחזמר רוק פריפריאלי על הרגע שלפני 1973, וכישלונו מלמד יותר מהצלחות רבות. 1999 ערן ריקליס קולנוע אישי

העשור הבינלאומי

⁦2001—2017⁩
34 חתונה מאוחרת הסרט שפתח לקולנוע הישראלי את הדלת אל הפסטיבלים הגדולים, ובד בבד נתן קול קולנועי רציני לקהילה שעד אז שימשה בעיקר בדיחה. 2001 דובר קוסאשווילי רב-תרבותי 35 מדורת השבט הסרט הישראלי הראשון שהסתכל על החברה הדתית-לאומית מבפנים, בעברית שלה ובקודים שלה, בלי לצחוק עליה ובלי לסלוח לה. 2004 יוסף סידר קולנוע פוליטי 36 אור הרגע שבו קולנוע ישראלי קטן, שקט וחסר תקציב פרץ לחזית העולמית — ובאותה נשימה הפך את הזנות והמצוקה המזרחית לנושא לגיטימי במרכז המסך. 2004 קרן ידעיה קולנוע אישי 37 הכלה הסורית הסרט שהוכיח שאפשר לעשות קולנוע פוליטי ישראלי דרך עלילת חתונה משפחתית, ולהגיע איתו לקהל בעולם כולו. 2004 ערן ריקליס קולנוע פוליטי 38 סוף העולם שמאלה הסרט הישראלי הנדיר שהצליח למלא אולמות בכל הארץ ובו בזמן להעמיד את המיתוס של קליטת העלייה למשפט, דרך שתי נערות שהמדינה שכחה. 2004 אבי נשר רב-תרבותי 39 הבועה המקום שבו הקולנוע הישראלי חיבר בפעם הראשונה סיפור אהבה קווירי לסכסוך — ושילם על כך במחלוקת שעדיין לא נסגרה. 2006 איתן פוקס קולנוע פוליטי 40 בופור הסרט שפתח את עשור חשבון הנפש על לבנון, והחליף את סיפור הגבורה הישראלי בסיפור של פינוי, פחד והמתנה. 2007 יוסף סידר קולנוע מלחמה 41 מדוזות הסרט הישראלי שזכה בפרס הגדול ביותר שאפשר לזכות בו בקאן דווקא על כך שלא דיבר על הסכסוך — והפער בין ההערצה בחו"ל לאדישות בבית הוא סיפור בפני עצמו. 2007 שירה גפן ואתגר קרת קולנוע אישי 42 ביקור התזמורת הסרט שהוכיח שאפשר לדבר על הסכסוך בלי לירות אפילו יריה אחת, ושהפך את הענווה והשקט לשפה קולנועית ישראלית מוכרת בעולם. 2007 ערן קולירין רב-תרבותי 43 עץ לימון המקרה הנקי ביותר שבו הסכסוך הישראלי-פלסטיני מסופר דרך ביורוקרטיה, שכנוּת ומבט של שתי נשים. 2008 ערן ריקליס רב-תרבותי 44 ואלס עם באשיר הסרט הישראלי שהמציא שפה קולנועית חדשה לזיכרון טראומטי, והפך את הבלגן שבתוך הראש למשהו שאפשר לצפות בו. 2008 ארי פולמן קולנוע מלחמה 45 עג'מי הסרט הישראלי-פלסטיני הראשון שנוצר בשותפות בימוי אמיתית בין ערבי ליהודי, והפך את יפו למרכז הבמה ולא לרקע. 2009 סקנדר קופטי וירון שני רב-תרבותי 46 לבנון הסרט שהוכיח שאפשר לעשות סרט מלחמה ישראלי בלי שדה קרב — הכול מצטמצם לארבעה מטרים רבועים של פלדה. 2009 שמואל מעוז קולנוע מלחמה 47 הערת שוליים הסרט שהוכיח שדרמה על שני חוקרי תלמוד יכולה להיות מותחת, מצחיקה ואכזרית — ושהישראליות מסתתרת בפרטים הקטנים ביותר. 2011 יוסף סידר קולנוע אישי 48 בית לחם הסרט הישראלי שבו העברית והערבית מתחלפות בתוך אותו משפט, כי כל הקשר בין המפעיל לסוכן בנוי על דיבור בשתי שפות ועל מה שלא נאמר באף אחת מהן. 2013 יובל אדלר קולנוע פוליטי 49 גט — המשפט של ויויאן אמסלם הסרט היחיד ברשימה שכולו חדר משפט אחד, והוא הפך לכלי במאבק הציבורי של מסורבות הגט. 2014 רונית אלקבץ ושלומי אלקבץ קולנוע אישי 50 פוקסטרוט הסרט שבו התנגשו בפומבי האמנות הישראלית והשלטון הישראלי, והוויכוח על סצנה בדיונית אחת הפך לוויכוח על מה מותר לקולנוע ממומן ציבורית להראות. 2017 שמואל מעוז קולנוע מלחמה