גט — המשפט של ויויאן אמסלם

ויויאן אמסלם יושבת על ספסל עץ בבית הדין הרבני וממתינה לגט שלא מגיע. בעלה אלישע, איש מאופק וממושמע, פשוט לא מסכים — ולפעמים אפילו לא טורח להגיע לדיון. שנים חולפות, הדיונים נדחים, ועורך הדין שלה מנסה להוכיח שהנישואים מתים. הסרט כולו כלוא בחדר אחד ובמסדרון שלידו: אין רחוב, אין בית, רק שכנים ואחים שמעידים על חיי המשפחה, שלושה דיינים, וויויאן שמתעקשת להישאר בפריים גם כשמבקשים ממנה לשתוק.

זהו החלק השלישי והאחרון בטרילוגיה של רונית ושלומי אלקבץ על ויויאן, אחרי "ולקחת לך אישה" ו"שבעה". הסרט זכה בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר, נשלח לאוסקר מטעם ישראל והיה מועמד לגלובוס הזהב לסרט הזר. חשוב מזה, הוא הפך לחומר בדיונים על בתי הדין הרבניים, ועורר ויכוח חריף מול מי שטענו שהוא מצייר את הדיינים כקריקטורה. רונית אלקבץ מתה שנתיים אחר כך, בגיל 51, וזה נשאר הסרט האחרון שביימה.