בופור

החודשים האחרונים של מוצב בופור בדרום לבנון, ערב הנסיגה של שנת 2000. מפקד המוצב ליראז, בן עשרים ושתיים, מנהל קומץ חיילים בתוך מבצר צלבני חפור באדמה, תחת מטחי מרגמות שמגיעים משום מקום. אין אויב שרואים, אין קרב שמנצחים בו, ואין מטרה מלבד להחזיק את המקום עוד יום — עד שיגיע הצו לפוצץ אותו.

סידר, שעיבד עם רון לשם את ספרו "אם יש גן עדן", מצלם מלחמה שכולה המתנה: מסדרונות בטון, מסכי מוניטור, קולות בקשר. זה היה הסרט שהחזיר את מלחמת לבנון למרכז השיח הישראלי דווקא אחרי מלחמת לבנון השנייה, וניסח מחדש את הגבורה כשאלה — מה בדיוק שמרנו כאן, ובשביל מי. סידר זכה בדוב הכסף לבימוי בברלין, והסרט הפך למועמד הישראלי הראשון לאוסקר לסרט הזר מזה עשרים וארבע שנים.