נגוע

רובי גר עם סבתו ועובד במכולת השכונתית שלה. ביום הוא שוקל ירקות ומקשיב לה; בלילה הוא יוצא לגן העצמאות ולמפגשים מזדמנים עם גברים. יש לו תוכנית: לעשות את הסרט ההומוסקסואלי הראשון בישראל ולזכות באוסקר. גוטמן מצלם ב-16 מ"מ, בפריימים צפופים ובאור רך — דירה עמוסת רהיטים ישנים, סבתא ניצולה, וצל של שואה שאיש לא מדבר עליו. אין כאן חגיגה ואין גאווה, יש בדידות שמצטלמת יפה מדי.

"נגוע" הוא הסרט הישראלי הראשון שהעמיד גיבור הומו במרכז. עמוס גוטמן היה הקולנוען הישראלי הראשון שעשה קולנוע הומוסקסואלי גלוי, והוא מת מאיידס ב-1993, בגיל 38. הסרט מכר 17,900 כרטיסים בישראל — מספר שאומר הכל. הקבלה הייתה עוינת לא רק מצד הממסד: חלקים מהקהילה ההומו-לסבית כעסו שגוטמן מציג בדידות, שנאה עצמית וסקס אנונימי במקום דימוי מכבד. הוויכוח הזה — ייצוג כן מול ייצוג מועיל — עדיין פתוח.