הצילו את המציל

חוף גורדון, תל אביב. אורי זוהר מגלם מציל שגר בסככה על החול, למרות שיש לו אישה יפה וחותן אמיד שמוכן לסדר לו חיים. החותן חושד שהוא בוגד ושוכר שחקנית שתפתה אותו ותוכיח את זה. האישה, מצדה, מעמידה פנים שיש לה רומן עם עוזרו של בעלה כדי לעורר בו קנאה. סביבם משוטט מציל מתחרה, והמצלמה של דוד גורפינקל נשארת על השמש, החול והשיחות שלא מובילות לשום מקום.

זהו הפרק הסוגר של הטרילוגיה התל אביבית, אחרי "מציצים" ו"עיניים גדולות". מסחרית זה היה המוצלח מבין השלושה — כ-331 אלף צופים — וביקורתית החלש שבהם. זוהר צילם אותו כשהוא כבר עמוק בתהליך החזרה בתשובה, ומיד אחריו נטש את הקולנוע ולא ביים עוד סרט. התוצאה מוזרה: יוצר שמגחך על ההוללות שהוא עצמו מצלם באהבה. מה שקשה לעכל היום הוא היחס לנשים — כולן מלכודת, פיתוי או כלי בתוכנית של גבר אחר.