יום יום

משה בן הארבעים מסתובב בחיפה. אביו ערבי, אמו יהודייה; לחברים הוא מוש, לאמו משה, לאביו מוסא. הוא עובד במאפייה של אביו, נשוי לאישה שרוצה ילד, ומנהל רומן בצד. במקביל מרחף סביב המשפחה יזם נדל"ן שמנסה להחתים את האב ושותפו על עסקה — והלחץ הזה מתחיל לפרק את הנאמנויות. גיתאי לא בונה עלילה הדוקה אלא רצף של יומיום: מאפייה, מרפסת, ויכוח, שוטרת שמשגיחה על העיר. רק כשהכול מצטבר מתקבלת תמונה.

הפרק השני בטרילוגיית הערים של גיתאי. הסרט היה מועמד לשישה פרסי אופיר, ומשה איבגי זכה בפרס השחקן בפסטיבל שלוש היבשות בנאנט. גיתאי מציג את חיפה כמודל של חיים משותפים, עיר ים-תיכונית וחילונית — ובדיוק שם נעוץ הוויכוח: יש שראו בכך פנטזיה מנחמת שמטשטשת את אי-השוויון האמיתי בין יהודים לערבים, ואחרים נרתעו מהמבנה הרופף ומהמצלמה המשוטטת שלו. בחו"ל הסרט התקבל טוב יותר מאשר בארץ.