שירת הסירנה

ינואר 1991. טלילה כץ, מנהלת קמפיינים בת שלושים ושתיים, מנהלת את חיי הרווקות שלה בין פגישות עבודה לחדר אטום. בזמן שהטילים נופלים על גוש דן היא פוגשת את נוח, מהנדס שקט ומדויק, ובמקביל חוזר לחייה עופר, האקס המצליחן. באמצע אזעקה, בתוך המסכות והניילון, היא נענית להצעת נישואים — ורק כשהמלחמה נגמרת והחיים חוזרים לעצמם היא מבינה מה עשתה. הסרט נגמר בפורים, כשכולם חוגגים וטלילה לבדה.

הסרט, עיבוד לרב-מכר של עירית לינור, היה סרט הביכורים העלילתי של איתן פוקס, והוא עשה משהו נועז לזמנו: לקח מלחמה ישראלית והפך אותה לרקע של קומדיה רומנטית. דווקא במלחמת המפרץ, שבה החזית הייתה הסלון, הקישור הזה נשמע פתאום מדויק. הוא הוקרן בברלין, משך יותר ממאה אלף צופים, והעניק לאורלי זילברשץ פרס אופיר לשחקנית משנה. פוקס המשיך משם אל יוסי וג'אגר וללכת על המים.