זהר

שבע שנים אחרי מותו של זוהר ארגוב, ערן ריקליס ביים סרט עלילתי מלא על חייו. הסרט עוקב אחרי דרכו של הזמר מהפריפריה אל התודעה הציבורית, דרך ההצלחה המסחררת של הפרח בגני, ההתנגדות הראשונית של הממסד התרבותי למוזיקה המזרחית, הקבלה המאוחרת של הקהל הרחב, ההתמכרות לסמים, המעצרים, התפרקות המשפחה והמוות בתא מעצר בנובמבר 1986, בגיל שלושים ושתיים. את ארגוב גילם שאול מזרחי, לצידו דפנה דקל, ג'וליאנו מר בתפקיד מוריס, גבי עמרני ומנחם עיני בתפקיד אביהו מדינה. התסריט נכתב בידי משה זונדר ואמיר בן דוד, אורך הסרט כמאה ושש עשרה דקות והוא כולל את שיריו הגדולים של ארגוב. הסרט זכה בשני פרסי אופיר ב-1993, שחקן ראשי ופסקול, והיה מועמד לפרס הסרט. בישראל הוא הביא כמאתיים ועשרים אלף צופים.

זהו אחד הסרטים הישראליים הבודדים שהעמידו במרכז דמות מזרחית איקונית וסיפרו את סיפורה כסיפור על ישראל, ולא כצבע מקומי. הוא יצא בתקופה שבה המוזיקה המזרחית עדיין נאבקה על מקום ברדיו הממלכתי, והוא עצמו נעשה חלק מהמאבק הזה. הביקורת עליו חדה משני צדדים. מצד אחד נטען שהסרט לא נמלט מהתבנית הישנה: המזרחי מוצג דרך סמים, אלימות ואסון, והוא נשאר קורבן טרגי גם כשהוא כוכב. חלק מהמבקרים המזרחים טענו שהסרט מנציח דימוי של כישרון פראי שאינו יודע לנהל את עצמו, במקום לספר את הסיפור התרבותי והפוליטי של המהפכה המוזיקלית. מנגד נטען שהסרט עשה מה שאף סרט ישראלי לא עשה קודם, נתן במה מרכזית ורצינית לזמר שהממסד דחה, והביא קהל שלא הלך לקולנוע ישראלי. גם עצם הליהוק של שחקן מזרחי בתפקיד הראשי היה עניין באותה תקופה.