קדוש

מאה שערים, ירושלים. ריבקה ומאיר נשואים עשר שנים ואין להם ילדים. הסרט נפתח בטקס הבוקר הארוך של מאיר — תפילין, ברכות השחר — בזמן שריבקה עדיין במיטה. הרב, אביו של מאיר, פוסק שעליו לגרש אותה ולשאת אישה שתלד לו. אחותה הצעירה מלכה אוהבת את יעקב, שעזב את הקהילה, אבל מיועדת ליוסף, עוזרו הקנאי של הרב. שתי האחיות נלחצות אל הקיר, וכל אחת בוחרת דרך אחרת — לצאת, או לא.

"קדוש" החזיר את הקולנוע הישראלי לתחרות הרשמית בקאן אחרי כרבע מאה. בישראל ראו אותו כ-16 אלף איש בלבד, והפער הזה הוא הסיפור. בחו"ל הוא נקרא כיצירה פמיניסטית נוקבת; בארץ הוא ספג האשמות בייצוג החברה החרדית כאוסף סטריאוטיפים ובמבט של זר — שחקנים חילונים שמגלמים עולם שאינו שלהם. גיתאי לא הכחיש כוונה פוליטית ואמר שהסרט נועד להשפיע על מערכת הבחירות שהתנהלה אז. שני עשורים אחר כך, כשיוצרים חרדים החלו לספר את עצמם, הוא נראה עוד יותר כמבט מבחוץ.