שנות התשעים · יחידה 32 מתוך 50
קדוש
1999 · עמוס גיתאי
מאה שערים, ירושלים. ריבקה ומאיר נשואים עשר שנים ואין להם ילדים. הסרט נפתח בטקס הבוקר הארוך של מאיר — תפילין, ברכות השחר — בזמן שריבקה עדיין במיטה. הרב, אביו של מאיר, פוסק שעליו לגרש אותה ולשאת אישה שתלד לו. אחותה הצעירה מלכה אוהבת את יעקב, שעזב את הקהילה, אבל מיועדת ליוסף, עוזרו הקנאי של הרב. שתי האחיות נלחצות אל הקיר, וכל אחת בוחרת דרך אחרת — לצאת, או לא.
"קדוש" החזיר את הקולנוע הישראלי לתחרות הרשמית בקאן אחרי כרבע מאה. בישראל ראו אותו כ-16 אלף איש בלבד, והפער הזה הוא הסיפור. בחו"ל הוא נקרא כיצירה פמיניסטית נוקבת; בארץ הוא ספג האשמות בייצוג החברה החרדית כאוסף סטריאוטיפים ובמבט של זר — שחקנים חילונים שמגלמים עולם שאינו שלהם. גיתאי לא הכחיש כוונה פוליטית ואמר שהסרט נועד להשפיע על מערכת הבחירות שהתנהלה אז. שני עשורים אחר כך, כשיוצרים חרדים החלו לספר את עצמם, הוא נראה עוד יותר כמבט מבחוץ.
עובדות מפתח
- שנה
- 1999
- בימוי
- עמוס גיתאי
- שחקנים
- יעל אבקסיס, יורם חטב, מיטל ברדה, אורי רן קלוזנר
- תקופה
- שנות התשעים
- זרם
- רב-תרבותי
להעמיק
הסילבוס של היחידה. כל קישור נבדק — מה שלא עבד, לא נכנס.
▶לצפייה
- קדוש בפלטפורמת קינוהסרט המלא לצפייה דרך מנוי או ניסיון חינם, עם תקציר וליהוק.
❯לקריאה
- ספר הקולנוע הישראלי: קדושעלילה, ליהוק, תקציב, 16 אלף צופים בישראל ורשימת פרסים ופסטיבלים.
- כך כבשה החרדיות את הקולנוע הישראלימציב את "קדוש" בשורת הייצוגים החשדניים של החרדים, ומסביר מה השתנה כשיוצרים מהקהילה החלו לביים.
- הסרטים הישראליים שהתחרו בקאןעל "קדוש" כסרט שהחזיר את ישראל לתחרות, ועל הכוונה הפוליטית שגיתאי הצהיר עליה.