חור בלבנה

שני נוודים נפגשים בחולות ריקים בדרום ומחליטים, בלי סיבה מיוחדת, להקים אולפן סרטים. הם בונים עיר מקרטון, מגייסים שחקנים ומתחילים לצלם בבת אחת את תולדות המדינה ואת תולדות הקולנוע. הכול מתפרק מיד: הדמויות מסרבות לגלם את מה שהוטל עליהן, קאובוי נכנס לפריים של סרט חלוצים, המצלמה נחשפת, והסרט מתפוצץ לרסיסים של מערכונים, פארודיה ומחיקה עצמית.

זה סרט הביכורים של אורי זוהר, והוא עשה מה שאיש לא העז: לעג לדימויים המייסדים של הקולנוע הציוני בזמן שהם עוד היו חמים. הקהל לא בא — פחות מחמישים אלף כרטיסים — והביקורת התקשתה למצוא ידיים ורגליים. רק בדיעבד הפך הכישלון המסחרי הזה לנקודת האפס של הקולנוע הישראלי המודרני. זוהר עצמו, אגב, טען כל השנים שפשוט ניסה לעשות קומדיית מרדף מצחיקה ומכניסה, ולא מניפסט אוונגרד.