אוונטי פופולו

היום האחרון של מלחמת ששת הימים, אי-שם בסיני. שני חיילים מצרים תועים במדבר ומנסים להגיע לתעלה ולחזור הביתה. אחד מהם שחקן במקצועו. בדרך הם פוגשים רועה בדואי, ג'יפ נטוש של האו"ם ובו בקבוק ויסקי, צוות טלוויזיה בריטי וחוליה ישראלית. בשיא הסרט ניצב השחקן המצרי מול חיילים ישראלים ונושא את המונולוג של שיילוק מ"הסוחר מוונציה" — "היהודי, אין לו עיניים?" — כשהוא מסובב אותו נגד מי שכיוונו אליו את הנשק.

זו הייתה כנראה הפעם הראשונה שהקהל הישראלי ראה מלחמה מנקודת מבטו של האויב, ובערבית. בוקאי, בסרטו הראשון והיחיד באורך מלא, עשה זאת בתקציב של שישים אלף דולר ובהומור מריר במקום פאתוס. הסרט זכה בעין הזהב בפסטיבל לוקרנו ונחשב עד היום לאחד הטובים שנוצרו כאן — אף שרק כמאה ועשרה אלף צופים ראו אותו בישראל. ההצלחה הבינלאומית קדמה בהרבה להכרה המקומית.