כל ממזר מלך

עיתונאי אמריקאי בשם רוי המינגס נוחת בישראל ערב מלחמת ששת הימים כדי להראות לאמריקאים "צד אחר". דרך העיניים שלו הסרט נע בין נהג מונית פטפטן שרוצה רק מדינה נורמלית, לבין טייס שמאמין שאפשר שלום. ואז מגיעה המלחמה. הסצנה שכולם זוכרים: טנקיסט אחד נשאר לבדו אחרי שכל אנשי הצוות שלו נהרגים, וממשיך להילחם. זוהר לקח את הסיפור של לוחם אמיתי שנלחם שמונה שעות בחאן יונס, והצילום של דוד גורפינקל נמצא שם בתוך העשן.

742 אלף ישראלים ראו את זה, והסרט הוזמן לפסטיבל שיקגו ב-1968. הוא הופק בכסף גדול, עם כוכבים מיובאים ובמחשבה על קהל בחו"ל — קולנוע לאומי הירואי בגרסה מאוחרת, כמה שנים אחרי ש"חור בלבנה" של אותו זוהר עשה בדיוק ההפך. וזה בדיוק הפער המעניין: זוהר, שיעשה אחר כך את "מציצים", מביים כאן סרט שמסביר את המלחמה. הפלסטינים בו הם קול רקע. שמוליק דובדבני כתב שדווקא בסצנת הקרב זוהר מחבר אתיקה לאסתטיקה, אבל השאלה מה הסרט הזה מוכר נשארת פתוחה.