שלושה ימים וילד

אלי, סטודנט למתמטיקה בירושלים, מקבל לשלושה ימים את בנה הקטן של נועה — האישה שאהב פעם בקיבוץ ולא זכה בה. ההורים באו לבחינות, הילד נשאר אצלו, ואלי מגלה שהוא לא בדיוק מטפל. שוב ושוב הוא מוביל את הילד אל סף סכנה, כאילו הגוף הקטן הזה הוא הדרך היחידה להגיע אל האם. שלושה ימים של חום ירושלמי, חצרות אבן וכוונות שאיש לא מוכן להודות בהן.

זה העיבוד הראשון ליצירה של א"ב יהושע, וזה גם הרגע שבו הקולנוע הישראלי למד לדבר בגוף ראשון. זוהר החליף את הגיבור הלאומי בגבר צעיר, אנוכי ולא נעים, ושאב את השפה ישירות מהגל החדש הצרפתי — קפיצות עריכה, מצלמה ביד, זמן שנמרח. עודד קוטלר לקח על התפקיד את פרס השחקן בקאן 1967, ההישג הבינלאומי הגדול ביותר של שחקן ישראלי עד אז, והסרט הפך למסמך המכונן של מה שייקרא לימים הרגישות החדשה.