שני קוני למל

בעיירה קבצנסק משדך שדכן בין בתו של סוחר עשיר לבין קוני למל, בחור ישיבה מגמגם וצולע בעל ייחוס משפחתי. הבת אוהבת דווקא את דודו של קוני למל, סטודנט משכיל ומודרני, ובמקרה השניים דומים זה לזה כשתי טיפות מים. מכאן מתגלגלת קומדיית טעויות של החלפת זהויות שמגיעה לשיאה כשהשניים מופיעים יחד בחתונה. הסרט מבוסס על מחזה היידיש הקלאסי של אברהם גולדפאדן, בבימוי ישראל בקר, בהפקת אולפני גבע ובהפקתו של מרדכי נבון. מייק בורשטיין, בן למשפחת שחקני יידיש, מגלם את שני התפקידים ומככב לצד ג'רמיין אוניקובסקי, שמואל רודנסקי, רפאל קלצ'קין, אהרן מסקין ואלישבע מיכאלי. הצילום הוא של רומולו גרוני והמוזיקה המקורית של שמעון כהן. אורכו נע בין כמאה ועשר לכמאה עשרים ושתיים דקות לפי הגרסה, והוא היה מהלהיטים הגדולים של התקופה, עד כדי כך שהוליד סדרת המשך ורימייק.

חשיבותו של הסרט היא בפרדוקס שהוא מגלם. ישראל של אמצע שנות השישים ניסתה לייצר צבר חדש ולהתרחק מדמות היהודי הגלותי, ודווקא אז נהרו ההמונים לקומדיה שכולה שטעטל, שדכנים, ישיבה, ייחוס וגמגום. שני קוני למל הראה שהקהל שמח לצחוק עם התרבות הזאת ולא רק ממנה, ושתרבות היידיש לא נמחקה אלא עברה למסך. הסרט גם ביסס את מייק בורשטיין ככוכב קולנוע ישראלי. מנגד, הוא ספג ביקורת על כך שהוא נשען כמעט כולו על גימיק הכפילים ועל הומור פיזי סביב מום ולעג לבחור הישיבה, כלומר צוחק על החרדי הגלותי בדיוק כפי שהקולנוע העדתי יצחק אחר כך על המזרחי. הוויכוח הזה, בין חיבה נוסטלגית לבין לעג ממסדי, לא הוכרע, והוא חוזר בכל דיון על הקומדיה הישראלית של שנות השישים.