מוישה ונטילטור

מוישה ונטילטור הוא חייל חסכן עד כדי אובססיה. הקמצנות שלו מוציאה את מפקדיו מדעתם והוא מועבר מיחידה ליחידה, עד שדווקא אותה תכונה מסייעת לו לסכל מזימה של מרגל זר, שאותו מגלם שייקה אופיר. הסרט באורך של כתשעים ושש דקות, בבימוי אורי זהר, בצילומו של דוד גורפינקל ובמוזיקה של יצחק גרציאני, בהפקת חברת אורי זהר ואברהם דשא. בתפקיד הראשי מופיע יעקב בודו, לצד גדעון זינגר ואורי לוי. החומר אינו מקורי לקולנוע: הוא מבוסס על מערכון מהתוכנית הראשונה של להקת פיקוד צפון מ-1955, שבה כיכב בודו באותו תפקיד. הסרט מוכר גם בזכות שני שירים שמבצעת בו שלישיית קומיקאים, ובהם השיר עוזי עוזי. לפי ארכיון הסרטים הישראלי הוא הביא כמעט חצי מיליון צופים לבתי הקולנוע.

הערך של הסרט אינו אמנותי אלא היסטורי. באותן שנים בדיוק ביים אורי זהר את חור בלבנה ואת שלושה ימים וילד, שני הסרטים שנחשבים לעמודי התווך של הרגישות החדשה, ואת כל ממזר מלך. מוישה ונטילטור יושב בדיוק באמצע, והוא קומדיית צבא עממית לחלוטין, ללא שאיפה לחדשנות. בכך הוא מלמד משהו שהנרטיב הקנוני נוטה לטשטש: הבמאים שנחשבים לאוונגרד מימנו את עצמם בסרטים מסחריים, והחלוקה בין קולנוע איכות לקולנוע עממי הייתה הרבה פחות חדה במציאות מאשר בספרי ההיסטוריה. הביקורת כלפיו מוצדקת ברובה. זהו סרט צפוי, שנשען על מערכון בן עשור, שמייצר הומור מדמות אחת ומאפיין אחד. מנגד, הוא מתעד את התרבות הצבאית של אותה תקופה ואת הלהקות הצבאיות כמאגר הכישרונות של הבידור הישראלי, והוא אחד המקומות הבודדים שבהם אפשר לראות את יעקב בודו הצעיר בתפקיד ראשי בקולנוע.