פורטונה

ניסים בוזגלו, מנהל עבודה במפעלי ים המלח שעלה מאלג'יריה, ממתין להגעתו של מחזר צרפתי אמיד כדי לממש הבטחת נישואין שניתנה שמונה עשרה שנים קודם לכן לבתו פורטונה. פורטונה עצמה מתאהבת במהנדס צרפתי צעיר, וההתנגשות בין הבטחה משפחתית לרצון אישי מניעה את העלילה עד סופה הטרגי. הסרט מבוסס על סיפורו של העיתונאי והסופר מנחם תלמי, באורך של כמאה ושבע דקות, בהפקת מנחם גולן ויורם גלובוס ובצילומו של יצחק הרבסט. בתפקיד האב מופיע כוכב הקולנוע הצרפתי פייר בראסר, לצד אהובה גורן בתפקיד הראשי, יוסי בנאי וגילה אלמגור. הסרט צולם בנוף המדברי של אזור ים המלח ודימונה, מרחב שכמעט לא נראה עד אז בקולנוע הישראלי. לפי ארכיון הסרטים הישראלי הוא הביא יותר משש מאות אלף צופים לבתי הקולנוע, מספר עצום ביחס לגודל האוכלוסייה באותן שנים.

פורטונה הוא הציר שסביבו מסתובב כל הוויכוח על הקולנוע העדתי בישראל. מצד אחד, זהו אחד הסרטים הראשונים שהעמיד משפחה מזרחית בפריפריה במרכז המסך, נתן לה סיפור טרגי במלוא כובד המשקל, וסירב להפוך אותה לרקע קומי. אהובה גורן קיבלה תפקיד ראשי אמיתי, והאב אינו נבל אלא אדם שכבול לקוד שהוא עצמו סובל ממנו. מצד שני, הביקורת המחקרית טוענת שהסרט מקבע ייצוג בעייתי: המסורת המזרחית מוצגת כמנגנון דיכוי שאין ממנו מוצא, הגאולה מגיעה בדמות אירופי, והמזרחיות מזוהה עם גורל ולא עם בחירה. גם העובדה שהאב המרוקאי מגולם בידי שחקן צרפתי איננה שולית לוויכוח הזה. הסרט מכונה לעיתים בורקס ולעיתים מלודרמה עדתית, וההבחנה חשובה: הוא אינו קומדיה, אבל הוא מספק את התבניות שהקומדיות שאחריו ישתמשו בהן.