לבנון

יוני 1982, היום הראשון של מלחמת לבנון הראשונה. ארבעה חיילים צעירים נדחסים לתוך טנק ונשלחים לסרוק עיירה עוינת: התותחן, המפקד, הטען והנהג. כמעט כל הסרט מצולם מבפנים — שמן על הרצפה, מים בתחתית, גלגלי הכוונת שחורקים, והעולם שבחוץ נראה רק דרך העדשה. שמוליק מהסס לירות בפעם הראשונה, ובגלל ההיסוס נהרג חייל. משימה שהובטח שתימשך שלוש שעות נמתחת ללילה שלם, והטנק הופך לכלוב.

מעוז עצמו היה תותחן בטנק ביוני 1982, וכמעט שלושה עשורים חלפו עד שהצליח לכתוב את זה. "לבנון" זכה באריה הזהב בוונציה 2009 — הפעם הראשונה שסרט ישראלי זוכה בפרס הראשי באחד משלושת הפסטיבלים הגדולים באירופה. בארץ הוא לקח ארבעה פרסי אופיר אבל הפסיד את פרס הסרט ל"עג'מי", ולכן לא נשלח לאוסקר. בעולם הערבי תקפו אותו קשות: כתבו שהוא הופך את התליין לקורבן ומוחק את ההרוגים הלבנונים. גם בישראל נשמעה הטענה המוכרת על "יורים ובוכים".