עיניים פקוחות

אהרן, קצב חרדי בירושלים, נשוי לרבקה ואב לארבעה ילדים, יורש את חנות הבשר של אביו שנפטר. אל החנות מגיע עזרי, בחור ישיבה צעיר וחסר בית, ואהרן מעסיק אותו כשוליה ומאפשר לו לישון בחדר האחורי. ביניהם נרקמת מערכת יחסים שהופכת לרומן. ככל שהקשר מתהדק גוברים הלחצים מצד הקהילה, מוועדי הצניעות ועד לרחוב עצמו, ואהרן נדרש לבחור בין תשוקה, אמונה ומשפחה. זהו סרט הביכורים של חיים תבקמן, לפי תסריט של מרב דוסטר, באורך כתשעים ואחת דקות. הסרט נבחר להשתתף במסגרת מבט מסוים בפסטיבל קאן 2009, הוצג בפסטיבל טורונטו באותה שנה, זכה בפרס הגדול בפסטיבל גנט, ובפסטיבל ירושלים זכה זהר שטראוס בפרס השחקן הטוב ביותר.

הסרט משלים את הצלע השנייה של הקולנוע הדתי בעשור. אם אושפיזין הראה את הקהילה מבפנים ובאהדה, עיניים פקוחות מראה את אותה קהילה כמערכת פיקוח. הוא עשוי בקצב איטי מאוד ובאיפוק כמעט מוחלט, ומסרב לספק סצנה שבה מישהו מטיף או מסביר. חשיבותו גם בכך שהוא צירף שני נושאים שהקולנוע הישראלי נטה להפריד, זהות להט"בית ועולם ההלכה, בלי להפוך את אחד מהם לקריקטורה. סביבו נמתחה ביקורת משני כיוונים. בציבור הדתי והחרדי נטען שהסרט מציג את הקהילה כאלימה וכצרת עין, שהוא בוחר את המקרה הקיצוני ביותר ומציג אותו כנורמה, ושיוצריו, שאינם חלק מן העולם הזה, אינם מכירים אותו מבפנים. מן הכיוון האחר נטען שהסרט זהיר מדי, שהוא מותיר את גיבורו בתוך המערכת בלי לערער עליה ממש, ושהאיפוק שלו מונע ממנו לומר אמירה פוליטית של ממש על מחיר החיים בארון בחברה דתית. יש גם שראו בליהוק של רן דנקר, כוכב פופ חילוני, בחירה שמרככת את הסרט לצופה הרחב.