1982

מלחמת לבנון הראשונה נפתחה ב-6 ביוני 1982 בשם מבצע שלום הגליל, שלושה ימים אחרי ניסיון ההתנקשות בשגריר ישראל בלונדון שלמה ארגוב בידי אנשי ארגון אבו נידאל. המטרה שהוצגה לממשלה ולציבור הייתה הרחקת הארגונים הפלסטיניים ארבעים קילומטר מהגבול, אך תוך שבוע הגיעו הכוחות לפאתי ביירות והטילו על העיר מצור. ב-14 בספטמבר נרצח בשיר ג'ומייל, נשיא לבנון הנבחר ובן בריתה של ישראל. בין 16 ל-18 בספטמבר נכנסו אנשי מיליציית הפלנגות למחנות הפליטים סברה ושתילה, בשטח שהיה בשליטת צה"ל, וטבחו במאות בני אדם. אומדני ההרוגים נעים בין 700 ל-800 לפי הערכת המודיעין הישראלי ועד כשלושת אלפים ויותר לפי מקורות פלסטיניים ולבנוניים. ב-25 בספטמבר יצאה לכיכר מלכי ישראל בתל אביב ההפגנה שנודעה כהפגנת ה-400 אלף, ביוזמת שלום עכשיו. ב-28 בספטמבר מינתה הממשלה את ועדת כהן, ודוח הוועדה הוגש ב-8 בפברואר 1983.

ועדת כהן קבעה שהאחריות הישירה לטבח מוטלת על המבצעים הלבנונים, ושעל ישראל מוטלת אחריות עקיפה. היא המליצה להדיח את שר הביטחון אריאל שרון, שסירב תחילה והמשיך לכהן כשר בלי תיק, וקבעה אחריות אישית גם לרמטכ"ל רפאל איתן ולראש אמ"ן יהושע שגיא. זו הייתה המלחמה הראשונה בתולדות ישראל שנתפסה בידי חלק גדול מהציבור כמלחמת ברירה ולא כמלחמת אין ברירה, ולראשונה קמו סרבנים ותנועות מחאה בזמן אמת. גם המספר שהפך לסמל שנוי במחלוקת: המארגנים דיברו על 400 אלף איש, בעוד בדיקות ואומדנים מאוחרים העריכו את מספר המשתתפים בכ-200 עד 300 אלף. המחלוקת על עצם הכניסה ללבנון לא נסגרה: יש הרואים בה מלחמה שנכפתה על ישראל בגלל ירי ופיגועים מצפון, ויש הרואים בה יוזמה של שרון ובגין שחרגה בהרבה מהמנדט שניתן לה. חמישה חודשים אחר כך, בפברואר 1983, נהרג אמיל גרינצוויג מרימון שהושלך על הפגנת שלום עכשיו בירושלים. בגין הודיע על התפטרותו באוגוסט 1983.