דליה רביקוביץ

דליה רביקוביץ נולדה ברמת גן ב-1936 ומתה ב-2005. ספר שיריה הראשון, אהבת תפוח הזהב, ראה אור ב-1959, ואחריו חורף קשה ב-1964 והספר השלישי ב-1969. מפנה ניכר מופיע בתהום קורא לתהום ב-1976, שכולל שירים פוליטיים מוקדמים, ומגיע לשיאו באהבה אמיתית ב-1987, ספר מחאה שנכתב בעקבות מלחמת לבנון הראשונה לאחר כעשור שבו לא פרסמה ספר. ב-1995 יצא הכרך המסכם כל השירים עד כה. לצד השירה כתבה פרוזה קצרה, ערכה, תרגמה, ופרסמה גם ספרי ילדים. היא זכתה בפרס שלונסקי ב-1965, בפרס ביאליק ב-1987 ובפרס ישראל ב-1998. חייה היו קשים: מות אביה בתאונת דרכים בילדותה, מעבר לקיבוץ, נישואים שנכשלו, מצוקה כלכלית ודיכאון ממושך שעליו דיברה בפומבי בגילוי לב חריג בראיונות עיתונאיים.

חשיבותה נובעת מכך שהיא מגשרת בין דורות ובין רבדים: עברית ארכאית ומקראית מצד אחד ולשון דיבור עכשווית מצד אחר, ובתוך המפגש הזה נבנית עמדת דובר שהיא בעת ובעונה אחת פרטית ופוליטית. סביב יצירתה מתנהלים שני ויכוחים עיקריים. הראשון נוגע לקבלה המוקדמת שלה: בעשורים הראשונים תוארה בעיקר במונחים ביוגרפיים ורגשיים, לעיתים בנימה פטרונית של משוררת סובלת, ורק משנות התשעים ואילך התבססה קריאה פמיניסטית הרואה בשירים חתרנות מודעת ולא וידוי. הוויכוח השני נוגע לשירי המחאה. יש הרואים בהם את פסגת יצירתה ואת הצדקתה המוסרית, ויש הטוענים שהמעבר לעמדה פוליטית מפורשת פגע בעדינות ובריבוי המשמעויות שאפיינו את שירתה המוקדמת. רביקוביץ עצמה סירבה להפריד בין השניים.