האוניברסיטה

ספרות

מביאליק וטשרניחובסקי ועד ימינו. יחידה היא ספר אחד או יוצר אחד — מה שנכון יותר לנושא — עם מה שהיצירה עשתה, ומה שעדיין מתווכחים עליו סביבה.

20 יחידות כרטיסיות חזרה

דור התחייה

⁦1898—1945⁩
01 שאול טשרניחובסקי טשרניחובסקי הכניס לעברית את הצורות הקלאסיות ואת העולם היווני, והציב חלופה חושנית ופגאנית לקו הביאליקאי; המחלוקת עליו היא בעצם ויכוח על מה מותר לשירה עברית להיות. 1898 שאול טשרניחובסקי (1875–1943) תחייה עברית 02 חיים נחמן ביאליק ביאליק הוא הציר שסביבו מסתדרת השירה העברית שאחריו, וגם מי שמרד בו הגדיר את עצמו מולו; הכתרתו כמשורר לאומי היא מקור כוחו וגם מה שמצמצם את קריאתו היום. 1904 חיים נחמן ביאליק (1873–1934) תחייה עברית 03 רחל המשוררת רחל כתבה בעברית מדוברת ובשורות קצרות עשרות שנים לפני שזה נעשה לגיטימי, והפער בין הפופולריות העצומה שלה ובין הזלזול הביקורתי בה הוא מקרה מבחן ליחס הממסד לשירת נשים. 1927 רחל בלובשטיין (1890–1931) ספרות נשים 04 לאה גולדברג גולדברג סירבה לרתום את שירתה לצורכי הרגע הלאומי, מחיר שגבה ממנה מעמד משני בחייה, והמהפך בהערכתה מאז שנות השמונים מלמד כמה הקאנון תלוי בהגדרת השירה הראויה. 1935 לאה גולדברג (1911–1970) מודרניזם 05 כוכבים בחוץ ספר ביכורים שהגיע כמעט בלי פרסום מוקדם וכבש את השירה העברית בסערה, וקבע לשני עשורים מה נחשב שיר טוב, עד שהדור הבא הפך אותו למטרה שיש להפיל. 1938 נתן אלתרמן (1910–1970) מודרניזם 06 תמול שלשום הרומן לוקח חלוץ עלייה שנייה ומוביל אותו למוות אבסורדי מכלבת, וכך הופך את סיפור הגאולה הציוני לסיפור שלא ניתן לפענח עד הסוף, ומכאן כוחו והמחלוקת עליו. 1945 ש"י עגנון (1887–1970) מודרניזם

דור המדינה

⁦1949—1960⁩
07 חרבת חזעה נובלה שפורסמה שנה אחת בלבד אחרי המלחמה ותיארה גירוש כפר ערבי מפי חייל ישראלי, וכך הפכה לטקסט היחיד שהקאנון הממלכתי אימץ ובה בעת ניסה להשתיק. 1949 ס. יזהר (1916–2006) דור בארץ 08 רחובות הנהר זהו הניסיון העברי הגדול והמוקדם ביותר לכתוב את השואה כשירה, והוא בלתי נפרד מן הפוליטיקה הלאומנית הקיצונית של מחברו, מה שהופך כל קריאה בו להכרעה ולא רק לפרשנות. 1951 אורי צבי גרינברג (1896–1981) זיכרון ושואה 09 יהודה עמיחי עמיחי הוריד את השירה העברית מן הבמה הלאומית אל המטבח והרחוב, וערבב לשון תפילה עם דיבור יומיומי, מהלך שהפך אותו למשורר העברי המתורגם ביותר וגם לנתקף. 1955 יהודה עמיחי (1924–2000) שירת המדינה 10 שירים שונים הספר הוא הצד היוצר של הפיכה ספרותית שצדה השני היה מאמר תוקפני נגד אלתרמן, והוא הדגים בפועל שאפשר לכתוב שיר עברי בלי משקל קבוע ובלי חריזה. 1960 נתן זך (1930–2020) שירת המדינה

השבר והריבוי

⁦1974—1992⁩
11 האופסימיסט הרומן שהמציא שפה ספרותית לקיום הפלסטיני בתוך ישראל אחרי 1948, ועשה זאת דרך אירוניה וקומדיה במקום דרך מלודרמה של קורבנוּת או של גבורה. 1974 אמיל חביבי (1922–1996) ספרות ערבית ישראלית 12 מנחה מרוקאית ספר השירה שהעניק לראשונה מעמד ספרותי לחוויית ההגירה המרוקאית בעברית, והפך לנקודת ההתחלה שכל דיון על קאנון מזרחי מתחיל בה. 1976 ארז ביטון (נולד 1942) ספרות מזרחית 13 זכרון דברים רומן שממיר אבחנה היסטורית על שקיעת אליטת תנועת העבודה לצורה תחבירית, ובכך הופך את הדעיכה החברתית עצמה לחומר הגלם של הפרוזה העברית החדשה. 1977 יעקב שבתאי (1934–1981) פרוזה ישראלית 14 באדנהיים עיר נופש נובלה שמייצגת את השואה בדיוק בלי לתאר אותה, ומעבירה את מוקד הכתיבה מן המחנות אל העיוורון של הקורבנות ערב האסון. 1979 אהרן אפלפלד (1932–2018) זיכרון ושואה 15 יונה וולך משוררת שפרקה את התחביר ואת גבולות הזהות המגדרית בעברית, והפכה אחרי מותה מדמות שולית ומקוממת לאחת המשפיעות ביותר על השירה הישראלית. 1985 יונה וולך (1944–1985) ספרות נשים 16 ערבסקות רומן עברי שנכתב בידי פלסטיני אזרח ישראל, וערער בעצם קיומו את ההנחה שהעברית הספרותית שייכת בלעדית לסיפור היהודי. 1986 אנטון שמאס (נולד 1950) ספרות ערבית ישראלית 17 דליה רביקוביץ משוררת שהתקבלה תחילה כקול אישי ופגיע, ובעשורים האחרונים נקראת מחדש כמי שהפכה את שפת הכאב הפרטי לכלי חד של ביקורת פוליטית ומגדרית. 1987 דליה רביקוביץ (1936–2005) שירה עכשווית 18 דולי סיטי הרומן שהכניס את הפוסטמודרניזם לפרוזה העברית בכוח, והפך את האימהות הישראלית מערך מקודש לזירה של חרדה, אלימות ואבסורד. 1992 אורלי קסטל-בלום (נולדה 1960) פרוזה ישראלית

העשורים האחרונים

2002
19 ערבים רוקדים רומן חניכה שמשתמש בהומור עצמי כדי לתאר ניסיון כושל להיטמע בחברה הישראלית, ובכך הפך את הקורא היהודי לחלק מן הבעיה שהוא צוחק ממנה. 2002 סייד קשוע (נולד 1975) ספרות ערבית ישראלית 20 סיפור על אהבה וחושך רומן אוטוביוגרפי שהפך סיפור משפחה ירושלמי לסיפור מכונן של הישראליות, ובדיוק בשל כך הוא גם היצירה הישראלית השנויה ביותר במחלוקת אידאולוגית. 2002 עמוס עוז (1939–2018) פרוזה ישראלית