חיים נחמן ביאליק

חיים נחמן ביאליק נולד ב-1873 בכפר ראדי שבוולין, בשולי תחום המושב, וגדל בבית סבו לאחר מות אביו. הוא למד בישיבת וולוז'ין, ומשם שלח את שירו הראשון, אל הציפור, שהתפרסם ב-1892. מ-1900 חי באודסה והיה חלק מחוג הסופרים שסביב אחד העם. באפריל 1903 התרחש הפוגרום בקישינב, וביאליק נשלח לעיר מטעם ועדה יהודית כדי לתעד עדויות ניצולים. מן הנסיעה הזאת צמח בעיר ההרגה, שפורסם ב-1904. במקביל ערך עם י"ח רבניצקי את ספר האגדה, מפעל שאסף ותרגם אגדות חז"ל לעברית מודרנית, והקים את הוצאת דביר. ב-1924 עבר עם אשתו מניה לתל אביב, בנה בית ברחוב שנקרא היום על שמו, ויזם את מפגשי עונג שבת. הוא מת בווינה ב-4 ביולי 1934, בגיל 61, אחרי ניתוח וסיבוכי מחלת כליות. עיזבונו, שתועד בארכיון המדינה, כלל ספרייה של אלפי כרכים, מניות בדביר וזכויות יוצרים. אלמנתו העניקה את הבית לעיריית תל אביב ב-1937.

חשיבותו כפולה: הוא הרחיב את העברית ככלי שירי ובנה תשתית תרבותית שלמה, ובה בעת הפך לסמל ממלכתי עוד בחייו. התואר משורר לאומי הוענק לו בעודו כותב, וזהו גם מקור המחלוקת. שירת הזעם שלו, ובעיר ההרגה בראשה, מוכרת כתוכחה על פסיביות יהודית בגולה, אבל היסטוריונים הראו שבקישינב היו גם ניסיונות התגוננות, והאשמת הקורבנות בשיר משרתת אג'נדה ציונית יותר משהיא מתעדת. מנגד יש הטוענים שזו קריאה מצמצמת, ושהשיר הוא בראש ובראשונה משבר תיאולוגי. מודרניסטים בשנות העשרים והשלושים, ובראשם שלונסקי, ראו במשקלו ובלשונו נטל שיש להשליך. גם שתיקתו השירית היחסית בשנותיו האחרונות נדונה עד היום: יש הרואים בה שחיקה של משורר שהומר בתפקיד ציבורי, ויש הרואים בה בחירה. בפועל ביאליק נלמד הרבה ונקרא מעט, ומעמדו הקנוני מוגן בעיקר בידי מערכת החינוך.