שאול טשרניחובסקי

שאול טשרניחובסקי נולד ב-1875 בכפר מיכאילובקה שבדרום האימפריה הרוסית, בבית שהיה מסורתי אך פתוח להשכלה רוסית. הוא למד רפואה באירופה ועסק ברפואה כל חייו, גם בתקופות שבהן היה סופר מוכר. קובץ שיריו הראשון, חזיונות ומנגינות, ראה אור ב-1898 וכלל שירים שכתב בשנות אודסה שלו. לצד השירה עשה מפעל תרגום שנחשב נקודת מפנה בעברית המודרנית: האיליאדה והאודיסיאה של הומרוס, המשתה של אפלטון, שירי אנקראון ועוד. הוא כתב אידיליות ארוכות על חיי יהודים בכפר, מחזורי סונטות ושירי טבע. טשרניחובסקי עלה לארץ ישראל ב-1931, יחסית מאוחר, ולאחר מות ביאליק ב-1934 נבחר לנשיא אגודת הסופרים העברים. הוא עבד גם כרופא בתי ספר בתל אביב. הוא מת ב-1943, בגיל 68, ונקבר בבית הקברות הישן בתל אביב. שמו מונצח בפרס ספרותי לתרגום ובשמות רחובות בכל הארץ.

הוא מוצג בדרך כלל כניגודו של ביאליק, וזו הפשטה שימושית אך חלקית. הקו הרווח מציג אותו כמשורר יווני, חושני ופגאני, שהעמיד את היופי והכוח הפיזי מול הרוחניות הגלותית. קריאה כזאת נשענת על מיעוט משיריו ומתעלמת מן האידיליות, שהן דווקא תיעוד אוהד של עולם יהודי מסורתי, ומשירי השואה שכתב בשנותיו האחרונות. מבחינה צורנית יש הטוענים שהוא החדשן הגדול יותר: הוא הביא לעברית הקסמטר, סונטה וכליל סונטות, והרחיב את יכולת המשקל של השפה יותר מכל בן דורו. מנגד, מבקרים טענו שהתחביר שלו כבד ושהאידיליות ארכניות. גם מקומו בקאנון שנוי במחלוקת: מקצת החוקרים סבורים שחוג אודסה ואחד העם דחקו אותו לעמדת המשורר השני, ואחרים סבורים שהדירוג משקף פשוט השפעה תרבותית קטנה יותר.