כוכבים בחוץ

כוכבים בחוץ ראה אור ב-1938 והיה ספר השירה הראשון של נתן אלתרמן. מתוך כשבעים שירים בקובץ רק ארבעה התפרסמו קודם לכן, כך שהופעתו נראתה פתאומית. אלתרמן נולד בוורשה ב-1910, הגיע עם משפחתו לתל אביב בגיל חמש עשרה, ולמד אגרונומיה בצרפת. הספר בונה עולם סמלי ולא ריאליסטי, ובו ניגודים חוזרים בין אור לחושך, בין נוף כפרי לעיר תעשייתית, בין דרך לבית. אין בו כמעט התייחסות ישירה לארץ ישראל של אותן שנים או למצב היהודי. אלתרמן המשיך בשמחת עניים ב-1941, בשירי מכות מצרים ב-1944, בעיר היונה ב-1957 ובחגיגת קיץ ב-1965. במקביל כתב את הטור השביעי בעיתון דבר, טור מחורז שהגיב לאירועי השעה, מ-5 בפברואר 1943 ועד 17 בפברואר 1967, בהיקף של כשבע מאות רשימות. הוא זכה בפרס ישראל לשירה ב-1968 ומת ב-1970.

השפעת הספר הייתה מיידית וארוכת טווח: משוררי דור הפלמ"ח כתבו מתוכו, ורבים משיריו הולחנו ונעשו שירי זמר. בשלב מסוים ההשפעה הזאת נעשתה עצמה הבעיה. ב-1959 פרסם נתן זך מאמר תוקפני שטען שהמשקל הקבוע, החריזה הצפופה והמטפורות של אלתרמן הם מכניקה ריקה שמייצרת שירה מלוטשת אך חסרת אמת. חסידי אלתרמן טענו וטוענים שזו קריאה מגמתית שמחמיצה את הווירטואוזיות ואת התכנים האפלים שמתחת לצליל. ויכוח שני נוגע לפיצול בין אלתרמן המשורר לאלתרמן הפובליציסט: יש הרואים בטור השביעי המשך טבעי של אותה גאונות מוזיקלית, ויש הרואים בו שירות תעמולתי שקילקל את השירה. אחרי מלחמת ששת הימים הצטרף אלתרמן למייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה, ועמדה זו הרחיקה ממנו קוראים בשמאל.