רחובות הנהר

רחובות הנהר, שכותרת המשנה שלו היא ספר האיליות והכוח, ראה אור ב-1951. חלק מן השירים החלו להתפרסם בעיתון הארץ כבר מ-1945. הספר הוא מחזור עצום של קינות על קהילות יהודי אירופה שהושמדו, והמילה איליות נגזרת מלשון קינה ומופיעה בהקשר של תשעה באב. הוא עוסק במות המשפחה של המשורר, בתיאור הנרצחים, ביחסי יהודים וגויים, בשאלת התקומה ובתפקידו של המשורר כנביא מול אסון. אורי צבי גרינברג נולד ב-22 בספטמבר 1896 בעיירה ביאלי קמין שבגליציה, שירת בצבא האוסטרו הונגרי במלחמת העולם הראשונה, פרסם תחילה ביידיש בוורשה ובברלין כמשורר אקספרסיוניסטי, ועבר לכתיבה בעברית. הוא עלה לארץ ישראל בשנות העשרים, נמנה עם המחנה הרוויזיוניסטי, ונבחר לכנסת הראשונה מטעם תנועת חרות. הוא זכה בפרס ביאליק ב-1948 ובפרס ישראל לספרות ב-1957, ומת ב-9 במאי 1981.

חוקרים רבים מסכימים שאין בשירה העברית מפעל דומה בהיקפו ובחזיתיות שבה הוא ניגש להשמדה. מולם קיימת התנגדות מהותית, ולא רק אסתטית. גרינברג היה לאומן מקסימליסטי שקרא בגלוי לכוח, תקף בחריפות את תנועת העבודה, וכתב על יחסי יהודים וערבים בלשון שקוראים רבים היום מוצאים בלתי נסבלת. עמדה אחת גורסת שהפוליטיקה והשירה שלו הן דבר אחד, שהתביעה לנקמה ולעוצמה היא המנוע הפואטי עצמו, ולכן אי אפשר להציל את השירה מן האידאולוגיה. עמדה שנייה גורסת שקריאה פוליטית בלבד משטיחה יצירה שיש בה גם אבל פרטי, שבר תיאולוגי ולשון נדירה, ושהיא נדחקה משיעורי הספרות משיקולים מפלגתיים. בפועל התקבלותו מפוצלת: הימין הישראלי אימץ אותו כמשורר מכונן, וחלקים באקדמיה ובמערכת החינוך שמרו עליו במרחק.