ערבים רוקדים

ערבים רוקדים, רומן הביכורים של סייד קשוע, ראה אור ב-2002. קשוע נולד ב-1975 בטירה; אביו היה פעיל פוליטי שהוחזק במעצר מנהלי, ובגיל חמש עשרה עבר ללמוד בפנימייה יוקרתית בירושלים. אחר כך למד סוציולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית והיה לטור קבוע בעיתונות העברית. הרומן, חצי אוטוביוגרפי, מסופר בגוף ראשון בידי נער ערבי מטירה שמגיע לפנימייה יהודית ומנסה להיטמע: הוא משפר את עבריתו, מסתיר את מוצאו, ומגלה שההצלחה שלו נמדדת בדיוק במידת ההיעלמות שלו. אחריו פרסם ויהי בוקר ב-2004 וגוף שני יחיד ב-2010 שזיכה אותו בפרס ברנשטיין, כתב את סדרת הטלוויזיה עבודה ערבית, וזכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ב-2005 ובפרס קוגל. ב-2014, בעקבות מבצע צוק איתן, עבר עם משפחתו לארצות הברית.

חשיבותו של הספר היא בכך שהוא מציב את הכאב בתוך קומדיה: קשוע אמר שאם רוצים לומר לאנשים את האמת כדאי להצחיק אותם, וההומור מאפשר לו לכתוב ביקורת חריפה מבלי להתגונן. מכאן גם הוויכוח. חלק מהציבור הערבי ביקר את בחירתו לכתוב אך ורק בעברית ולא בערבית, וראה בכך פנייה אל קהל הרוב על חשבון שפת האם. יש הטוענים שהאירוניה העצמית שלו כלפי החברה הערבית משמשת בסופו של דבר את הנוחות של הקורא היהודי, ואחרים משיבים שהיא בדיוק הכלי שמפרק אצלו את ההבחנה בין מי שצוחק למי שצוחקים עליו. הסרט שנעשה על פי הרומן ב-2014 בבימוי ערן ריקליס נקלע גם הוא לוויכוח: בכורתו נדחתה בשל המלחמה, וחומרי השיווק הבליטו שחקנים יהודים על פני השחקן הערבי שגילם את התפקיד הראשי.