דוד טרטקובר והכרזה הפוליטית

דוד טרטקובר נולד בחיפה ב-1944, למד עיצוב בבצלאל ואחר כך בלונדון, וב-1975 פתח סטודיו עצמאי בתל אביב. הוא עסק בכרזות, בעטיפות ספרים ותקליטים, בסמלים ובתערוכות, ובמקביל היה אספן וחוקר של מורשת העיצוב הגרפי הארץ-ישראלי, תחום שכמעט לא היה קיים כשהחל לאסוף. ב-1978 עיצב את הסמל של תנועת שלום עכשיו, שהודפס גם כמדבקה ונחשב למדבקה הפוליטית הראשונה בישראל. בין עבודותיו המוכרות נמנים הרצל בפרופיל מ-1978, סדרת מאה ואחת גלויות שנה טובה, סדרת תוצרת הארץ, ומגילת העצמאות כעשרים ואחד לוחות פרשנות מ-1988. הוא עיצב גם עטיפות אלבומים שנחרטו בזיכרון התרבותי, ובהן מחכים למשיח של שלום חנוך. ב-1982, בזמן מלחמת לבנון הראשונה, יצר את העבודה המזוהה איתו יותר מכל, שבה הוצמדה לדמותו של אריאל שרון הכתובת אריק מלך ישראל, ניכוס של פזמון עממי שהפך בהקשר החדש לאירוניה חדה. אופן הפעולה שלו היה עקבי: הוא לא חיכה להזמנה, אלא הדפיס כרזות ומדבקות על חשבונו והפיץ אותן בעצמו, כך שהעיצוב הפך לפעולה אזרחית ולא לשירות ללקוח. ב-2002 זכה בפרס ישראל בתחום העיצוב, והשופטים ציינו את הסינתזה שהוא יוצר בין מוצרי תרבות פופולרית לחומרים של תרבות גבוהה, ואת תרומתו כאספן, אוצר וחוקר של מורשת העיצוב הישראלי. הוא לימד שנים רבות בבצלאל. טרטקובר מת ב-29 ביולי 2025 בגיל 81.

טרטקובר שינה את מעמדו של המעצב בישראל. עד אליו העיצוב הגרפי המקומי היה בעיקרו זרוע של מוסדות, של הקרן הקיימת, של משרדי ממשלה ושל חברות, ואילו הוא הפך את הכרזה לכלי של אזרח יחיד המדבר נגד המדינה ובתוך שפתה. הטכניקה שלו הייתה ניכוס: לקחת סמל לאומי מוכר, פזמון, דגל, כותרת עיתון או תצלום ארכיון, ולהזיז אותו סנטימטר אחד כך שהמשמעות מתהפכת. מכאן גם המחלוקת. מבקרים, בעיקר מן הימין, טענו שהוא משתמש בסמלי המדינה כדי לתקוף אותה, שהוא הופך את הגרפיקה לתעמולה במסווה של אמנות, ושמדינה שמעניקה פרס ישראל למי שעושה זאת מממנת את שלילת עצמה. נטען גם שהעבודות פשוטות מדי ברמה הרעיונית, שהן מסתמכות על שנינה חד פעמית ולא על עומק, ושאחרי הפאנץ' הראשון לא נשאר בהן הרבה. ביקורת אחרת, מכיוון אחר לגמרי, טענה שדווקא השימוש החוזר באיקונוגרפיה ציונית ישנה מייצר נוסטלגיה שמחזקת את מה שהוא מבקש לפרק. מגיניו השיבו שהכרזה הפוליטית היא ז'אנר שנמדד ביעילות ולא בעומק, ושהפשטות היא ההישג ולא הפגם, שכן משפט שנכנס לשפה היומיומית עשה את עבודתו. הם הוסיפו שטרטקובר לא נשען על תקציב ציבורי אלא הדפיס והפיץ בעצמו, כלומר לקח על עצמו את מלוא הסיכון והעלות, ושדווקא היכולת שלו לעבוד באותה נשימה על אוסף גלויות שנה טובה מלפני מאה שנה ועל כרזת מחאה עכשווית מעידה על אהבה לתרבות הישראלית ולא על שנאה לה.