האוניברסיטה

אמנות ועיצוב

ציור, פיסול, אדריכלות ועיצוב גרפי: האסכולות, המוסדות והיצירות שקבעו איך נראית ישראל לעצמה.

20 יחידות כרטיסיות חזרה

ראשית ובצלאל

⁦1906—1923⁩
01 בצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות אמנות בצלאל הוא הניסיון המאורגן הראשון להמציא סגנון יהודי לאומי בארץ ישראל, והוויכוח על ההמצאה הזאת — מה בה מקומי ומה בה אירופי — עדיין מגדיר את השיח על אמנות ישראלית. 1906 בוריס שץ (1866–1932) אמנות לאומית 02 ראובן רובין וציירי ארץ ישראל רובין ובני חוגו המציאו את הדימוי החזותי של ארץ ישראל החדשה בשנות העשרים, וקבעו את תל אביב כמרכז אמנותי חלופי לבצלאל הירושלמי — הישג שהוא גם מושא הביקורת הפוליטית החריפה ביותר על הציור המקומי. 1923 ראובן רובין (1893–1974) ציור ארץ ישראלי

הבאוהאוס והיישוב

⁦1933—1940⁩
03 העיר הלבנה של תל אביב העיר הלבנה היא הריכוז הגדול בעולם של אדריכלות התנועה המודרנית שנבנה כמעט בבת אחת, והמותג באוהאוס שנצמד לה הוא בו זמנית מנוע שימור מוצלח ותיאור היסטורי לא מדויק. 1933 עשרות אדריכלים, בהם אריה שרון, זאב רכטר ודב כרמי, על בסיס תוכנית פטריק גדס אדריכלות 04 אריך מנדלסון בארץ ישראל מנדלסון הביא לארץ אדריכל מודרניסטי בשיעור קומה בינלאומי, ובנייניו בירושלים וברחובות מציעים תשובה אקלימית וטופוגרפית שונה לחלוטין מזו של הבנייה התל אביבית שאליה הוא מסופח בטעות. 1934 אריך מנדלסון (1887–1953) אדריכלות 05 פרנצישקה ברוך והטיפוגרפיה העברית ברוך בנתה כמעט לבדה את השפה הטיפוגרפית של המרחב הציבורי העברי — כותרת עיתון, כריכת דרכון, סמל עירוני וגופנים — ונשארה כמעט בלי קרדיט, מה שהופך אותה למקרה מבחן של עיצוב כעבודה אנונימית. 1936 פרנצישקה ברוך (1901–1989) עיצוב גרפי 06 מרדכי ארדון ארדון הוא הקול הנגדי המרכזי להפשטה של אופקים חדשים: אמן שהוכשר בבאוהאוס ובכל זאת תבע מהציור לשאת היסטוריה, זיכרון וחורבן, ומעמדה זו ניהל את בצלאל שנים ארוכות. 1940 מרדכי ארדון (1896–1992) הפשטה

אופקים חדשים

⁦1948—1968⁩
07 אופקים חדשים אופקים חדשים העבירה את האמנות הישראלית מהייצוג הלאומי אל הפשטה אוניברסלית, ובתוך כך הפכה לממסד ששלט בשדה כשני עשורים — עובדה שהיא גם ההישג הגדול שלה וגם עיקר ההאשמה נגדה. 1948 יוסף זריצקי, יחזקאל שטרייכמן, אביגדור סטימצקי, דב פייגין ואחרים הפשטה 08 יעקב אגם והאמנות הקינטית אגם הפך את תנועת הצופה לחומר של היצירה עצמה, והיה לאמן הישראלי המצליח ביותר בעולם דווקא מחוץ למוסדות הישראליים — פער שממשיך להסביר את מיקומו הבעייתי בקאנון המקומי. 1953 יעקב אגם (נולד 1928) הפשטה 09 מוזיאון ישראל מוזיאון ישראל ריכז ב-1965 את הסמכות התרבותית של המדינה במקום אחד, ועשה זאת בבניין מודולרי שנועד לגדול — פתרון אדריכלי שהיה מהמעניינים בעולם המוזיאונים של אותו עשור. 1965 אל מנספלד ודורה גד; טדי קולק כרוח המניעה אדריכלות 10 אנדרטת חטיבת הנגב האנדרטה הפכה הנצחה לאירוע מרחבי שהגוף חייב לעבור בתוכו, והיא נקודת המוצא של הפיסול הסביבתי בישראל ואחת ההצעות המוקדמות בעולם למה שייקרא אחר כך אמנות אדמה. 1968 דני קרוון (1930–2021) פיסול סביבתי

דלות החומר

⁦1975—1986⁩
11 חשיפה של גדעון גכטמן זו התערוכה שהפכה את הגוף הפרטי, החולה והמתועד לחומר גלם לגיטימי באמנות הישראלית. 1975 גדעון גכטמן (1942-2008) מושגי 12 משה גרשוני בביתן הישראלי בוונציה זו הנקודה שבה האמנות הישראלית עברה מן המושגי היבש אל ציור רגשי, יהודי ופוליטי, והתפוצצה מייד לוויכוח. 1980 משה גרשוני (1936-2017) ציור 13 רון ארד וכיסא הרובר כיסא שנולד ממגרש גרוטאות הפך את העיצוב הישראלי לשחקן מרכזי בעולם והמציא ז'אנר שלם של עיצוב אספני. 1981 רון ארד (נולד 1951) עיצוב תעשייתי 14 דוד טרטקובר והכרזה הפוליטית הוא הפך את העיצוב הגרפי הישראלי מכלי של מוסדות לקול אזרחי עצמאי, ושילם על כך במחלוקת ציבורית מתמשכת. 1982 דוד טרטקובר (1944-2025) עיצוב גרפי 15 דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית זו התערוכה שהמציאה את המונח שבאמצעותו ישראל מסבירה לעצמה מהי אמנות ישראלית, ושבגללו היא מתווכחת עד היום. 1986 שרה ברייטברג-סמל (1947-2022) תערוכה מכוננת

הגלובלי והמקומי

⁦1992—2018⁩
16 משכן בית המשפט העליון הבניין הציבורי הישראלי החשוב ביותר מאז קום המדינה, שבו אדריכלות מנסה לנסח בחומר מהו משפט. 1992 עדה כרמי-מלמד ורם כרמי (1931-2013) אדריכלות 17 החיילים של עדי נס הצילום הישראלי הפך כאן מתיעוד להפקה מבוימת שמפרקת את מיתוס החייל מבפנים, והפך לייצוא התרבותי המצליח של ישראל. 1999 עדי נס (נולד 1966) צילום מבוים 18 סיגלית לנדאו וים המלח היא הפכה נוף גוסס לחומר עבודה, וייצרה את הדימוי הישראלי המזוהה ביותר באמנות העולמית של העשורים האחרונים. 2005 סיגלית לנדאו (נולדה 1969) מיצב ווידאו 19 המוזיאון לתולדות השואה ביד ושם זהו המבנה שקבע איך מדינת ישראל מספרת לעצמה ולעולם את השואה במרחב, ולא רק בטקסט. 2005 משה ספדיה (נולד 1938) אדריכלות הנצחה 20 פרבדה של זויה צ'רקסקי התערוכה שהכניסה את גל העלייה הגדול בתולדות ישראל אל המוזיאון הלאומי, ועשתה זאת בציור סאטירי שסירב לרחם על אף אחד. 2018 זויה צ'רקסקי-נאדי, ילידת קייב, עלתה לישראל ב-1991 ציור פיגורטיבי