העיר הלבנה של תל אביב

תל אביב נוסדה ב-1909 וגדלה במהירות תחת המנדט הבריטי. פטריק גדס החל לעבוד על תוכנית המתאר שלה ב-1925, והתוכנית התקבלה ב-1929; היא מבוססת על עקרונות תכנון אורגניים, רשת של רחובות ראשיים ובלוקים פנימיים שקטים. על בסיסה נבנו בשנות השלושים ועד סוף שנות הארבעים כארבעת אלפים מבנים בסגנון הבינלאומי. בית אנגל מ-1933 נחשב לראשון שהורם על עמודים. האדריכלים היו עשרות אנשים שהוכשרו ופעלו בארצות אירופה שונות, ובהם אריה שרון, זאב רכטר, דב כרמי, בן עמי שולמן וקרל רובין. ב-2003 הכריז אונסק"ו על האזור כאתר מורשת עולמית בשם הרשמי העיר הלבנה של תל אביב, התנועה המודרנית. אזור השימור המוכר כולל כאלף מבנים היסטוריים, מהם 180 בהגנה המחמירה ביותר. עיריית תל אביב הקימה יחד עם ממשלת גרמניה את מרכז העיר הלבנה בבית ליבלינג לצורכי שימור ותיעוד.

חשיבות האתר היא בקנה המידה: זהו מקרה נדיר שבו עיר שלמה נבנתה כמעט כולה בשפה מודרניסטית אחת ובפרק זמן קצר, תוך התאמה לאקלים חם — הצללה, מרפסות, פתחים מוגנים. סביב השם באוהאוס מתנהל ויכוח מתמשך. רק מיעוט מהאדריכלים למדו בפועל בבאוהאוס; רעיונותיו של לה קורבוזיה היו משפיעים לא פחות, ואריך מנדלסון, שנחשב חלק מהסיפור, מעולם לא היה קשור לבאוהאוס באופן פורמלי. גם הכינוי הרשמי של אונסק"ו אינו מזכיר באוהאוס אלא התנועה המודרנית. המבקרים טוענים שהמותג משטח פלורליזם אדריכלי אמיתי לכדי סיפור שיווקי אחד, ושהנרטיב האירופי הזה מדלג על מה שהיה במרחב לפני 1948 ואחריו. מנגד, גם מי שמסכים לביקורת מציין שהמותג הוא שגייס תשומת לב, תקציבים וחקיקת שימור למבנים שהיו במצב פיזי ירוד.