ראובן רובין וציירי ארץ ישראל

ראובן רובין נולד ב-13 בנובמבר 1893 בגלאץ שברומניה. ב-1912 הגיע ללמוד בבצלאל אך שהה שם זמן קצר בלבד, וב-1913 המשיך ללימודים בבית הספר הגבוה לאמנויות יפות בפריז. ב-1921 הציג בניו יורק בגלריה אנדרסון בתיווכו של אלפרד שטיגליץ. ב-1923 עלה לארץ ישראל והתמקם בתל אביב. תערוכת היחיד הראשונה שלו נפתחה ב-1924 במגדל דוד בירושלים והוצגה לאחר מכן גם בתל אביב, ובאותה שנה נבחר ליושב ראש אגודת הציירים והפסלים בארץ ישראל. משנות השלושים עיצב גם תפאורות לתיאטרון. ב-1948 מונה לציר הדיפלומטי הרשמי הראשון של ישראל ברומניה וכיהן בתפקיד עד 1950. הוא זכה בפרס דיזנגוף ב-1964 ובפרס ישראל לציור ב-1973, ומת ב-13 באוקטובר 1974 בתל אביב. את ביתו ברחוב ביאליק בתל אביב ואת ציוריו הוריש לעיר, ומוזיאון רובין נפתח בו ב-1983.

רובין, לצד יוצרים כנחום גוטמן, נחשב מייסד הסגנון הארץ ישראלי: ציור בהיר, פשוט לכאורה ותמים במכוון, שנושאיו הם הנוף, הפרדסים, יהודים תימנים וחסידים ותושבים ערבים. הטענה שלו הייתה שיש להתחיל אמנות מחדש במקום שאין בו מסורת ציור מקומית. הביקורת המאוחרת קוראת את הסגנון הזה כפסטורלה של מתיישבים: הערבים מופיעים בו כנוף או כטיפוס מקראי ולא כנוכחות פוליטית, וההתמימות אינה תום אלא עמדה אידאולוגית מחושבת. מנגד נטען שהציירים האלה נאבקו במודע באקדמיזם של בצלאל ובאיקונוגרפיה היהודית האירופית, שהם ציירו את מה שהקיף אותם, ושקריאה של בד משנות העשרים אך ורק דרך פוליטיקה בת זמננו משטחת אותו. מעבר לוויכוח, המהלך הזה העביר את מרכז הכובד האמנותי מירושלים לתל אביב, שינוי שהשפעתו נמשכה עשרות שנים.