אריך מנדלסון בארץ ישראל

אריך מנדלסון היה מהאדריכלים הבולטים בגרמניה של רפובליקת ויימאר, ועזב אותה עם עליית הנאצים ב-1933. בתחילת 1934 החל לתכנן עבור חיים ויצמן שורת פרויקטים בארץ ישראל המנדטורית, וב-1935 פתח משרד בירושלים. בית ויצמן ברחובות תוכנן מ-1934, ההסכם על בנייתו נחתם באוגוסט 1935, והבנייה הושלמה בינואר 1937 בעלות של 14,832 לירות שטרלינג. לצדו תכנן שלושה מבני מעבדות במכון ויצמן. עבודות נוספות שלו כוללות את בית החולים האוניברסיטאי הדסה בהר הצופים, את בניין בנק אנגלו פלשתינה בירושלים, את בית החולים רמב"ם בחיפה, ותכנון עבור האוניברסיטה העברית בשנים 1934 עד 1940. ב-1938 סגר את משרדו בלונדון, ומ-1941 חי בארצות הברית עד מותו. בית ויצמן שימש כמשכן הנשיא בשנים 1949 עד 1952 והפך למוזיאון ב-1978.

חשיבותו אינה רק ברמת הביצוע אלא בגישה. בעוד תל אביב בנתה בטון מטויח בקצב מסחרי, מנדלסון עבד בירושלים וברחובות עם חיפוי אבן, חצרות, הצללה עמוקה והתייחסות מדוקדקת לטופוגרפיה ולאקלים; בבית ויצמן הארגון סביב חדר מדרגות גלילי וחצר פנימית עם בריכה נועד לקשור בין הבית לנוף. הוויכוח סביבו נע בשני כיוונים. מצד אחד הוא נבלע בסיפור הבאוהאוס בתל אביב למרות שלא היה קשור לבאוהאוס ולא בנה כמעט בתל אביב, ורוב עבודתו כאן נעשתה עבור מזמינים עשירים ומוסדות — ויצמן, הדסה, האוניברסיטה העברית — ולא עבור דיור המוני. מצד שני, ההתאמה שלו לשפת הבנייה המקומית נקראת בעת ובעונה אחת כרגיונליזם אמיתי וכניכוס אסתטי של מסורת מקומית בידי אדריכל אירופי. מגיניו מדגישים שהפתרונות האקלימיים שלו היו תשובה טכנית נכונה שננטשה מאוחר יותר לטובת מודלים מיובאים.