אני אוהב אותך רוזה

ירושלים העות'מאנית, ראשית המאה העשרים. רוזה, אלמנה בת עשרים ואחת, נתונה לחוק הייבום: אחיו של בעלה המת אמור לשאת אותה, אלא שהאח הזה, ניסים, הוא ילד בן אחת-עשרה. במקום להיכנע היא לוקחת אותו אל ביתה ומגדלת אותו עד שיתבגר וישחרר אותה בחליצה. הילד גדל, יוצא אל הים, חוזר גבר — והתשוקה שנרקמה בין השניים כבר לא נכנעת לשום הלכה.

מזרחי, יליד אלכסנדריה, שאב את הסיפור ממשפחתו שלו וצילם אותו כאגדה ריאליסטית של סמטאות אבן ושתיקות ארוכות. הסרט יצא כשהמסך הישראלי היה חצוי בין קומדיות בורקס לקולנוע אישי, ועשה דבר שלישי: העמיד משפחה מזרחית במרכז בלי לצחוק ממנה ובלי להפוך אותה לסמל. הוא התחרה בתחרות הרשמית בקאן, היה מועמד לאוסקר לסרט הזר, ומשך כרבע מיליון צופים. רוזה — אישה שתובעת את חירותה מתוך ההלכה עצמה — נשארה אחת הדמויות החזקות שהקולנוע הישראלי ייצר.