האוניברסיטה

פרמקולוגיה

פקולטה בשלושה חלקים. הראשון מסביר את המנגנון מאפס — מה מולקולה עושה כשהיא נכנסת לגוף, מה הגוף עושה לה, ולמה אותה כמות פועלת אחרת על שני אנשים. השני הולך אחרי שמונה סיפורי תגלית אמיתיים, מסודרים לפי מערכות בגוף, וכל אחד מהם מראה משהו אחר על הדרך שבה ידע רפואי נוצר: במקרה, מתוך טעות, מתוך עקשנות, ולעיתים קרובות הרבה לפני שמישהו הבין למה זה עובד. השלישי לוקח שישה ויכוחים שלא הוכרעו, ומציג כל אחד מהם בתבנית הקבועה של הבית — קודם הקרקע המשותפת, ואחר כך כל צד בטיעון החזק ביותר שלו. אין כאן שום המלצה: הפקולטה עוסקת במנגנונים ובהיסטוריה, ולא בשאלה מה כדאי לאדם לעשות.

20 יחידות כרטיסיות חזרה חוברת קריאה · ⁦81⁩ עמודים

איך תרופה עובדת

6 יחידות

שישה פרקים שנבנים זה על זה, בלי כימיה ובלי הנחות רקע. כדאי לקרוא לפי הסדר.

המנגנון

⁦1927—1971⁩
01 המנעול, המפתח, והרעיון שלקח מאה שנה כי הרעיון שתרופה נקשרת למשהו מסוים נוסח כשאיש לא ידע מהו חלבון, והוכח רק תשעים ושתיים שנים אחר כך — וזה מסביר איך בכלל אפשר לדעת דברים בביולוגיה. 1970 איך ידעו שיש קולטן תשעים שנה לפני שראו אותו קולטנים 02 לעכב אנזים, או איך עוצרים פס ייצור כי ההבדל בין חסימת מסר לבין עצירת ייצור הוא ההבדל המרכזי בין שני סוגי התרופות הנפוצים ביותר, ורוב האנשים מחזיקים בדימוי השגוי. 1971 מאתיים ושמונה שנים בין השימוש בדבר לבין ההבנה למה הוא עובד אנזימים 03 המינון עושה את הרעל כי ״האם החומר הזה מסוכן״ היא שאלה שאין לה ערך אמת עד שאומרים כמה, באיזו דרך, למי — וזה הדבר היחיד בפקולטה הזאת שאפשר להחיל על כל שאר הדברים. 1927 המשפט המצוטט ביותר בתחום, והיפוכו של מה שנאמר בו במקור מינון ורעילות

הגוף והאדם

⁦1937—1977⁩
04 מה הגוף עושה לתרופה כי הפרקים הקודמים שאלו מה התרופה עושה לגוף, והשאלה ההפוכה — מה הגוף עושה לתרופה — היא זו שקובעת כמה ממנה בכלל מגיע למקום שבו היא אמורה לפעול. 1937 ההיפוך שבלעדיו אי אפשר להבין שום דבר בתחום מסלול בגוף 05 למה זה עובד על אחד ולא על אחר כי השאלה הכי נפוצה על תרופות היא למה אותה כמות עושה דברים שונים לשני אנשים, והתשובה המלאה היא בעיקר רשימה של דברים שעוד לא יודעים. 1977 ההיסטוגרמה בעלת שתי הגבנונים, ומה שעדיין לא ידוע שונות בין אנשים 06 פלצבו, נוצבו, ומה שנמדד ביניהם כי זה הפרק שמלמד את השאלה שצריך לשאול על כל טענה רפואית — מה בדיוק נמדד, ומי דיווח עליו. 1955 המספר המצוטט ביותר בתחום נולד בניסוי בלי קבוצת ביקורת מדידה ודיווח

מאיפה תרופות מגיעות

8 יחידות

שמונה תגליות, מסודרות לפי המערכת בגוף שבה הן פוגשות אותנו. כל אחת עומדת בפני עצמה.

זיהומים

⁦1937—1940⁩
07 פניצילין, או עשר השנים שבהן לא קרה כלום כי בין הצלחת המזוהמת לבין התרופה עומדים שנים עשר חורף, צוות אחר לגמרי, ומאתיים כלי חרס — וזה בדיוק מה שנמחק מן הסיפור העממי. 1940 הסיפור המסופר ביותר ברפואה, ורובו לא קרה כפי שמספרים אנטיביוטיקה 08 הסולפה, והאסון שיצר את הרגולציה כי כל דרישה שקיימת היום מתרופה לפני שהיא נמכרת נולדה אחרי מקרה מוות מסוים, ואפשר להצביע על התאריך. 1937 מאה אנשים מתו כי החוק לא דרש שום בדיקה, ואי אפשר היה להאשים איש רגולציה

לב וכלי דם

⁦1785—1973⁩
09 דיגיטליס, או איך בודקים תרופה עממית כי ב־1785 עשה רופא מבירמינגהם את הדבר שרוב המחקר הרפואי מתקשה לעשות עד היום — פרסם את כל המקרים, כולל אלה שהכשילו את הטענה שלו. 1785 רופא אחד שפרסם גם את המקרים שבהם זה לא עבד תרופות מן הצמח 10 סטטינים, או עובש שנדחה וקיבל פרס כי זו הפעם היחידה בפקולטה הזאת שבה אפשר לראות את כל השרשרת — מולקולה, מנגנון, לולאת משוב, החלטה עסקית שקברה אותה, וויכוח ציבורי שנמשך עד היום. 1973 שש אלף פטריות, תרנגולות מטילות, ומחלוקת שלא הוכרעה עיכוב מסלול ייצור

מוח ונפש

⁦1949—1952⁩
11 כלורפרומזין, או התרופה שיצרה את הקטגוריה שלה כי זו הדוגמה הנקייה ביותר לכך שתרופה יכולה לשנות מקצוע שלם לפני שמישהו יודע מה היא עושה — ולכך שאת התוצאות החברתיות עשו בסוף הכסף והחוק. 1952 איש לא חיפש תרופה לנפש, והמנגנון התברר עשרים וארבע שנים אחר כך תרופות פסיכיאטריות 12 ליתיום, היסוד שאיש לא יכול לפטנט כי אי אפשר לשנות יסוד כימי, אי אפשר לפטנט אותו, ואי אפשר לשווק אותו — וכל שאר הסיפור נגזר משלוש העובדות האלה. 1949 תיאוריה שגויה, ניסוי מבוקר גרוע, ותצפית אמיתית יסוד במקום מולקולה

הורמונים וחילוף חומרים

⁦1922—1960⁩
13 אינסולין, מן החיה אל המולקולה כי זו התרופה היחידה כאן שאפשר להצביע על היום שבו היא הפכה מרעיון למשהו שעובד — ועל מה שקרה למחיר שלה מאה שנה אחר כך. 1922 שנים עשר ימים בין כישלון להצלחה, ומאה שנה של ויכוח על המחיר הורמונים 14 הגלולה, ואיפה בדיוק היא נוסתה כי כל שלב בסיפור הזה — המימון, הכימיה, מקום הניסוי והמדידה של ההשפעה החברתית — נעשה מחוץ לכללים שנראים לנו היום מובנים מאליהם. 1960 אישה אחת מימנה את כולה, ורופאה אחת הזהירה ונדחתה הורמונים

הוויכוחים

6 יחידות

שש מחלוקות פתוחות, כל אחת בתבנית של הבית: קודם מה שני הצדדים מסכימים עליו, ואחר כך כל צד בשיאו ובמילים שלו.

הראיות

1948
15 מה באמת יודעים מניסוי קליני כי כל שאר הוויכוחים בפקולטה הזאת נשענים על המשפט ״מחקרים מראים״, וזה הפרק ששואל מאיפה בדיוק המשפט הזה מגיע. 1948 אותם ממצאים בדיוק, שתי מסקנות הפוכות על המערכת שייצרה אותם ראיות ופרסום

מה השתבש

⁦1940—1995⁩
16 משבר האופיואידים כי זה המקרה הגדול ביותר שבו החשבון נעשה בבית משפט ובדוחות ממשלתיים, ולמרות זאת עדיין יש שתי קריאות סבירות לאותן עובדות. 1995 שלושה גלים, שתי אשמות, ועדיין שני צדדים שיווק ורגולציה 17 המרוץ מול העמידות לאנטיביוטיקה כי שני הצדדים כאן מסכימים על הביולוגיה ונחלקים על הכלכלה, והפתרון של כל אחד מהם מבטל את של האחר. 1940 עמידות תועדה בדפוס לפני שהתרופה הייתה מוצר אבולוציה ושוק

כסף ופיקוח

⁦1983—1994⁩
18 מחירים ופטנטים כי כמעט כל ויכוח ציבורי על מחירי תרופות מתנהל בין שני מספרים מצוטטים, ואף אחד מהשניים אינו מה שאומרים שהוא. 1983 שלושה מספרים מפורסמים שאינם מודדים את אותו דבר כלכלה ומשפט 19 תוספי תזונה והחוק שפתח את השוק כי ההבדל בין תרופה לבין תוסף אינו כימי אלא משפטי, ואפשר להצביע על התאריך שבו הוא נחתך. 1994 משפט אחד בחוק העביר את נטל ההוכחה, וכל השאר נגזר ממנו רגולציה

על מי מנסים

1947
20 על מי מנסים כי הכללים שמגנים על מי שמשתתף בניסוי אינם מופשטים — כל אחד מהם הוא תגובה לדבר מסוים שקרה, וגם היום לא מוסכם מה הם מחייבים. 1947 כל כלל בתחום הזה נכתב אחרי מקרה, ואפשר להצביע על המקרה אתיקה של מחקר