מיתולוגיה יוונית

עשרים סיפורים לפי סדר המיתוס — מבריאת העולם ועד השיבה מטרויה — וכל אחד מהם נכתב באותה תבנית: מה אומר המקור הקדום ביותר ששרד, במה הגרסאות המאוחרות חולקות עליו, ומה עשו איתו הדורות שבאו אחר כך. זה לא סגנון; זו העובדה המרכזית בתחום. ״הסוס הטרויאני״ אינו באיליאדה, ״קופסת פנדורה״ הייתה כד עד שארסמוס טעה ב־1508, ובהמנון הקדום ביותר פרספונה אוכלת גרעין רימון אחד ונעדרת שליש שנה. גם היוונים עצמם התווכחו עם המיתוסים שלהם — כסנופאנס קרא לזה חרפה, אפלטון רצה לאסור, והרודוטוס כתב שהומרוס והסיודוס הם שחיברו לאלים את הביוגרפיה. לכן אין כאן פרק של ויכוחים בסוף: המחלוקת נמצאת בתוך כל יחידה, כי היא הסיפור.

20 יחידות כרטיסיות חזרה חוברת קריאה · ⁦88⁩ עמודים

בראשית

01 כאוס, גאיה, והמלכות שנלקחה בחרמש כי כבר בשורה הראשונה של הסיפור הקדום ביותר ששרד, המילה המפורסמת ביותר בו מתורגמת לא נכון — וזה בדיוק מה שהפקולטה הזאת עוסקת בו. ~700 לפנה״ס המילה ״כאוס״ אינה אומרת מה שנדמה לנו שהיא אומרת מיתוס בריאה 02 קרונוס, זאוס, ומלחמת הדורות כי שני קרונוסים סותרים חיים זה לצד זה באותו קורפוס — הרודן שבולע את ילדיו והמלך של תור הזהב — והיכולת להחזיק את שניהם היא מה שהפקולטה הזאת מלמדת. ~700 לפנה״ס אותו משורר כתב על קרונוס שני דברים הפוכים, ולא ניסה ליישב ביניהם מיתוס ירושה 03 פרומתאוס, פנדורה, והכד שאינו קופסה כי אפשר להצביע על השנה המדויקת שבה הכד הפך לקופסה, על המשפט שבו זה קרה, ועל האיש שכתב אותו — וזה הופך מיתוס לדבר שיש לו היסטוריה. ~700 לפנה״ס שני חלקי הסיפור המפורסם אינם מופיעים לעולם באותו שיר מיתוס ראשית האדם

האולימפיים

04 החלוקה בגורל, ואיך נקבעה הריבונות כי כשקוראים את הקטע במקומו מתברר שהוא אינו הצהרה על סדר העולם אלא נאום הגנה משפטי — והמשפטים החזקים ביותר במיתולוגיה הם כמעט תמיד כאלה. המאה ה־8 לפנה״ס הקטע המפורסם על חלוקת העולם הוא טיעון של מי שמפסיד בוויכוח ריבונות ואלוהות 05 דמטר ופרספונה, וכל מה שאובידיוס הוסיף כי אין סיפור יווני אחר שבו כל כך הרבה מן הגרסה המוכרת התווסף כעבור שמונה מאות שנה — ואפשר להצביע על כל תוספת בנפרד. המאה ה־7 לפנה״ס גרעין רימון אחד ושליש שנה — כל השאר הגיע מרומא מיסתורין וחקלאות 06 אתנה, הלידה מן הראש, והגרזן שאינו בטקסט כי כאן אפשר לראות בבירור משהו שקורה בכל התחום — שהדימוי החזותי קודם לטקסט, ואחר כך נדמה שהוא היה שם מלכתחילה. ~700 לפנה״ס את התמונה שכולם מכירים ציירו ציירי הכדים, לא המשוררים אלה ועיר 07 אפולו, דלפי, והנבואה שהיא בעצם שאלה כי האורקל המפורסם בעולם היה מוסד עם לוח זמנים, תעריף ותור — והאופן שבו שאלו בו שאלות מסביר את כל התדמית שלו יותר מכל אדי גז. המאה ה־6 לפנה״ס כמעט אף אחד לא שאל שם מה יקרה נבואה ומוסד 08 דיוניסוס, האל שמגיע מבחוץ ולא הגיע מבחוץ כי כל המקורות היווניים מסכימים שהוא הגיע מארץ זרה, והארכיאולוגיה מראה שהם טעו — וזה מלמד משהו על מה מיתוס בכלל מנסה לומר. המאה ה־13 לפנה״ס שמו מופיע על לוח חרס מן התקופה המיקנית, שש מאות שנה לפני הומרוס פולחן ותיאטרון

בני תמותה

09 הרקלס, ושתים עשרה המשימות שלא תמיד היו שתים עשרה כי המספר שתים עשרה, שנראה כאילו היה שם מאז ומעולם, הוקפא על קיר מקדש באמצע המאה החמישית — ולפני כן איש לא ספר. ~460 לפנה״ס את הרשימה הקנונית קבע בניין, לא ספר גיבור ועונש 10 פרסאוס ומדוזה, ומה שאובידיוס כתב בשמונה שורות כי הסיפור שכולם יודעים על מדוזה אינו יווני, ואפשר להראות בדיוק כמה שורות הוא תופס, מי אמר אותן, ובאיזו מידת ביטחון. ~700 לפנה״ס כל הוויכוח בן זמננו נשען על קטע לטיני קצר ומסויג מפלצת ומבט 11 תזאוס, המבוך, והעיר שהמציאה לעצמה גיבור כי זה המקרה הברור ביותר שבו אפשר לראות עיר בונה לעצמה גיבור בזמן אמת, ואפילו לתארך את היום שבו הביאה את עצמותיו הביתה. ~570 לפנה״ס בשיר הקדום ביותר עליו אין מינוטאורוס, אין מבוך ואין חוט גיבור פוליטי 12 אורפאוס ואורידיקה, והמבט לאחור שלא תמיד היה שם כי הרגע המפורסם ביותר בכל המיתולוגיה היוונית — ההסתכלות לאחור — מופיע לראשונה בשלמותו בשיר לטיני, ואפשר להראות מה היה שם לפניו. 438 לפנה״ס במקורות היווניים הוא מצליח, נכשל מסיבה אחרת, או שהסוף אינו נאמר ירידה לשאול 13 דפנה, ארכנה, נרקיסוס, והמשורר הרומי שכולנו קוראים כי רוב מה שאנחנו מכנים ״מיתולוגיה יוונית״ הגיע אלינו דרך ספר לטיני אחד — ואפשר להעמיד אותו מול מה שהיה לפניו ולראות בדיוק מה השתנה. 8 לספירה הגרסה שיש לנו בראש נכתבה בלטינית, בידי אדם אחד, שהוגלה שירה ותמורה 14 אדיפוס, מה שאין אצל הומרוס, ומה שעשה פרויד כי הסיפור שכל אדם מערבי יודע לספר נבנה בשלושה שלבים שאפשר לתארך — עשר שורות, מחזה אחד, ומכתב פרטי מ־1897. ~429 לפנה״ס אצל הומרוס זה עשר שורות, והוא ממשיך למלוך ידיעה וגורל 15 מדיאה, והרצח שאולי אוריפידס המציא כי הפשע שהשם שלה נרדף לו אינו מופיע בשום מקור ששרד לפני 431 לפני הספירה — ושתי גרסאות עתיקות מוסרות אותו לידיים אחרות. 431 לפנה״ס במקור הקדום ביותר יש לה בן אחד, והוא חי זרות ונקמה

טרויה ומה שאחריה

16 תפוח המריבה, והלנה שאיש לא הסכים מה קרה לה כי כל ניסיון עתיק לזַכּות את הלנה עשה זאת בכך שלקח ממנה משהו — ומי שניסח את זה ראשונה היא חוקרת בת־זמננו. המאה ה־8 לפנה״ס באיליאדה כולה יש שש שורות על משפט פאריס יופי ואשמה 17 חרון אף אכילס, והשיר שנגמר בהלוויה של האויב כי המילה הראשונה בשיר היא ״זעם״, והמילה האחרונה היא הלווייתו של האויב — וכל מה שביניהן הוא פחות ממה שנדמה לנו. המאה ה־8 לפנה״ס אין בו סוס, אין נפילת העיר, ואין מותו של אכילס כוח ושיר 18 הסוס, קסנדרה, והנפילה שאינה באיליאדה כי הסצנה שכולם מכירים נבנתה בארבע שכבות שמפרידות ביניהן מאות שנים — והמפורסמת שבהן היא רומית ומאוחרת. 19 לפנה״ס המשפט המפורסם ביותר על הסוס נכתב בלטינית, שבע מאות שנה אחר כך שכבות וגרסאות 19 השיבה, ושתים־עשרה הנשים שהשיר ממהר לעבור עליהן כי בספר העשרים ושניים נתלות שתים־עשרה נשים משועבדות בשלוש־עשרה שורות, ומה שקורא רואה שם תלוי כמעט כולו בבחירת מילה של מתרגם. המאה ה־8–7 לפנה״ס כל ההרפתקאות מסופרות בגוף ראשון, בארוחת ערב, בידי בעל עניין תרגום וזיכרון 20 בית אטראוס: איך נקמת דם הפכה לבית משפט כי הטרילוגיה היחידה ששרדה בשלמותה נגמרת בהקמת בית דין — וכבר מאתיים שנה מתווכחים אם זו תמיכה ברפורמה או מחאה נגדה. 458 לפנה״ס אצל הומרוס אגיסתוס הוא שהורג, בסעודה, וקליטמנסטרה הורגת את קסנדרה צדק ומגדר