דמויות
מהרצל ועד יצחק רבין: מה בפועל עשו, מה השתנה בגללם, ומה עדיין שנוי במחלוקת סביבם.
מייסדים ומבשרים
1860—1898
01
הנרייטה סאלד
היא היחידה ברשימה שבנתה תשתית יומיומית — אחיות, טיפות חלב, בתי ספר וקליטת ילדים — והוכיחה שמדינה קמה גם ממערכות רווחה, לא רק מהצהרות מדיניות.
חינוך ורווחה
02
תיאודור (בנימין זאב) הרצל
בלעדיו הציונות נשארת רעיון של אינטלקטואלים ומתיישבים מפוזרים — הרצל הוא שהפך אותה לתנועה מדינית עם מוסדות, כתובת דיפלומטית ולוח זמנים.
ציונות מדינית
03
חיים ויצמן
הוא הדוגמה החדה ביותר לכך שהמדינה קמה גם בחדרי לונדון ולא רק בשדות הארץ, ולכך שהמנצח בדיפלומטיה יכול להפסיד בפוליטיקה הפנימית.
ציונות מדינית
04
זאב ז'בוטינסקי
הוא הקול שסירב להסתיר את המחיר — היחיד מבין המייסדים שאמר בגלוי ב-1923 שהציונות תיתקל בהתנגדות לאומית ערבית ושתידרש עוצמה כדי לעמוד בה.
ביטחון
05
דוד בן-גוריון
הוא האיש היחיד שגם הכריז על המדינה וגם קבע בפועל את מוסדותיה, גבולות כוחה ומי בתוכה ייחשב שווה — ולכן כל ויכוח ישראלי עד היום מתחיל ממנו.
ציונות מדינית
06
ש"י עגנון
הוא הוכיח שאפשר לכתוב ספרות עולמית בעברית שעדיין ריחה ריח בית מדרש — וזו הסיבה שהוא גם הפרס הגדול של תחיית הלשון וגם המכשול הכי גדול לקורא העברי החדש.
ספרות
07
שייח' אמין טריף
הוא המנהיג הלא-יהודי שהחלטתו ב-1948 שינתה את גורלה של קהילה שלמה — ולכן הוא גם המפתח להבנת ההישג הדרוזי בישראל וגם המפתח להבנת התסכול הדרוזי בה.
מנהיגות ערבית ודרוזית
08
גולדה מאיר
היא הגיעה לתפקיד כמנהיגה מנוסה שדורות של מפא"י בנו — ודווקא בשעת המבחן של אוקטובר 1973 קרסה תחת הפער בין הביטחון העצמי שלה למציאות.
הסתדרות ומדינה
דור המדינה
1913—1922
09
מנחם בגין
הוא היחיד שהיה גם מפקד מחתרת שחתומה על דיר יאסין וגם ראש ממשלה שחתם על חוזה שלום וקיבל פרס נובל — ובלעדיו אי אפשר להסביר לא את השלום עם מצרים ולא את מלחמת לבנון.
ציונות מדינית
10
הרב עובדיה יוסף
הוא שינה בבת אחת שני דברים שלא הולכים יחד — את ההלכה, לכיוון מקל ומחזיר עטרה, ואת מפת הכוח הפוליטי בישראל — ובאותו פה עצמו אמר דברים שפצעו ציבורים שלמים.
רבנות
11
אמיל חביבי
הוא הקול שמכריח את הרשימה להודות שסיפור ישראל כולל גם אזרח פלסטיני שכתב עליה בערבית, ישב בכנסת שלה, וקיבל בזה אחר זה פרס מאש"ף ופרס ישראל.
ספרות
12
יצחק רבין
הוא הצד השני של המטבע של בגין — גנרל שהפך למוביל הסכם עם אש"ף — ורציחתו בידי יהודי ישראלי היא הרגע שבו הוויכוח הפנימי בישראל הפסיק להיות ויכוח בלבד.
ביטחון