הרב עובדיה יוסף

עובדיה יוסף נולד בבגדאד ב-1920 ועלה עם משפחתו לירושלים בגיל ארבע. הוא למד בישיבת פורת יוסף, שימש ראב"ד בקהיר, רבה הספרדי של תל אביב-יפו, ומ-1973 עד 1983 הראשון לציון והרב הראשי הספרדי. בסדרת השו"ת "יביע אומר" ובספרי "יחוה דעת" ו"חזון עובדיה" החזיר את מרכז הכובד לפסיקה הספרדית, בסיסמה "כוחא דהיתרא עדיף". הוא התיר לכאלף עגונות ממלחמת יום הכיפורים להינשא, קבע ב-1973 שבני ביתא ישראל יהודים והכשיר את עלייתם, הכיר בגיורי צה"ל, והתיר שמיעת שירת נשים מוקלטת — הוא עצמו אהב את אום כולתום.

ב-1984 הקים את ש"ס, שהפכה את המזרחיות המסורתית לכוח פוליטי ובנתה רשת חינוך ורווחה עצמאית. מנגד, בדרשות מוצאי שבת השמיע אמירות פוגעניות: על נספי השואה אמר שהיו "גלגול של נשמות שחטאו", ודיבר קשות על ערבים, על חילונים ועל יריביו הפוליטיים. במותו ב-2013 ליוו אותו כ-850 אלף איש — ההלוויה הגדולה בתולדות המדינה — והוויכוח על שתי פניו לא נגמר.