גולדה מאיר

גולדה מבוביץ' נולדה בקייב ב-1898, גדלה במילווקי מ-1906, ועלתה ארצה ב-1921 לקיבוץ מרחביה. היא עלתה במועצת הפועלות ובהסתדרות, חתמה על מגילת העצמאות, שימשה שגרירת ישראל הראשונה במוסקבה, שרת העבודה שבנתה שיכונים וכבישים לעולים, ושרת החוץ. במרץ 1969, אחרי מות לוי אשכול, נעשתה ראשת הממשלה הרביעית — עד היום האישה היחידה בתפקיד.

בכהונתה באו מינכן, מלחמת ההתשה, ואז המחדל. באוקטובר 1973 נמנעה, משיקולים מדיניים, ממכה מקדימה ומגיוס מלא מוקדם; מלחמת יום הכיפורים גבתה אלפי חיים. ועדת אגרנט הטילה את האחריות על הדרג הצבאי, אך המחאה ברחוב לא שככה והיא התפטרה באפריל 1974. ביוני 1969 אמרה ל"סאנדיי טיימס" שלא היה דבר כזה פלסטינים — משפט שרודף אותה עד היום; ב-1972 ניסתה להבהיר שכוונתה הייתה שלא היה "עם פלסטיני" מובחן, לא שאין פלסטינים. והפנתרים השחורים, צעירי מוסררה יוצאי המזרח, זוכרים אותה כמי שפטרה אותם ב"הם לא נחמדים" — אמירה שלפי מסמכי הארכיון נאמרה על מתפרעים בהפגנה אחת, אך נקלטה כאמירה על התנועה כולה.