חיים ויצמן

חיים ויצמן נולד ב-1874 בעיירה מוטול שליד פינסק, למד כימיה בגרמניה ובשווייץ והתיישב במנצ'סטר. במלחמת העולם הראשונה פיתח תהליך תסיסה לייצור אצטון, חומר חיוני לתעשיית התחמושת הבריטית, וההישג הזה פתח לו דלתות בלונדון. יחד עם נחום סוקולוב הוביל את המגעים שהניבו את הצהרת בלפור ב-2 בנובמבר 1917 — המכתב שבו התחייבה בריטניה לסייע להקמת "בית לאומי לעם היהודי" בארץ ישראל. הוא עמד בראש ההסתדרות הציונית ברוב השנים שבין 1921 ל-1946, הניח ב-1918 את אבני הפינה של האוניברסיטה העברית, והקים ברחובות את המכון שנקרא לימים על שמו. בפברואר 1949 בחרה בו הכנסת הראשונה לנשיא המדינה.

ויצמן מת ב-1952 ונקבר בחצר ביתו ברחובות. הוא זכור כמי שהמיר מדע וכושר שכנוע בהישג מדיני, אך גם כמי שהודח: הקו הפרו-בריטי שלו איבד תמיכה אחרי הספר הלבן והשואה, ובקונגרס הציוני ב-1946 לא נבחר מחדש. מולו עמד בן-גוריון, שדחף לעימות עם בריטניה ולהעברת מרכז הכובד מלונדון לארץ. הנשיאות שקיבל ב-1949 הייתה כמעט חסרת סמכויות, וויצמן — חולה ועיוור כמעט — התמרמר על כך שהותירו לו תפקיד ייצוגי בלבד.