נשיא המדינה: תפקיד סמלי ורגעים מכריעים

חוק יסוד: נשיא המדינה נחקק ב-1964 ועיגן תפקיד שהתקיים כבר מ-1949 מכוח חוק המעבר. הכנסת בוחרת את הנשיא בהצבעה חשאית; מועמד נדרש לחתימותיהם של עשרה חברי כנסת לפחות, ובסיבוב הראשון דרוש לו רוב של חברי הכנסת, כלומר 61, ואם אין רוב כזה נערך סיבוב שני בין שני המובילים ומכריע בו רוב המשתתפים. עד שנת 2000 נמשכה הכהונה חמש שנים והנשיא היה כשיר להיבחר שוב; מאז שונה החוק לכהונה אחת בת שבע שנים, ומשה קצב, שנבחר ב-31 ביולי 2000, היה הראשון שנבחר לפיה. אחד עשר נשיאים כיהנו עד כה: חיים ויצמן (1949-1952) ויצחק בן-צבי (1952-1963) מתו בכהונתם; אחריהם זלמן שז"ר (1963-1973), אפרים קציר (1973-1978), יצחק נבון (1978-1983), חיים הרצוג (1983-1993), עזר ויצמן (1993-2000) ומשה קצב (2000-2007), ששניהם התפטרו לפני תום כהונתם, שמעון פרס (2007-2014), ראובן ריבלין (2014-2021) ויצחק הרצוג, המכהן מאז 2021. רוב התפקידים טקסיים: חתימה על חוקים, קבלת כתבי אמנה משגרירים, מינוי שופטים לאחר שנבחרו בוועדה לבחירת שופטים. שתי סמכויות אינן טקסיות. האחת היא החנינה, הכוח לחון עבריינים ולהקל בעונשים על ידי הפחתתם או המרתם, המופעל על יסוד חוות דעת של מחלקת החנינות במשרד המשפטים וטעון חתימת קיום של שר המשפטים. השנייה, המכרעת, היא הטלת מלאכת הרכבת הממשלה. ב-6 באפריל 2021 הטיל ריבלין את המנדט על בנימין נתניהו, שקיבל 52 המלצות מול 45 ליאיר לפיד ושבע לנפתלי בנט, ואמר שאין זו הכרעה קלה ברמה המוסרית והערכית; משנכשל נתניהו, הטיל ריבלין את המנדט על לפיד ב-5 במאי 2021 עם 56 ממליצים. ב-13 בנובמבר 2022 הטיל יצחק הרצוג את המנדט על נתניהו עם 64 המלצות, האריך אותו בעשרה ימים ב-9 בדצמבר, והממשלה ה-37 הושבעה ב-29 בדצמבר 2022.

הוויכוח על הנשיאות מתחיל בשאלה אם צריך אותה בכלל. מי שמבקש לצמצם או לבטל אומר: מדינה קטנה מחזיקה מוסד שסמכויותיו טקסיות כמעט לחלוטין, על לשכה, משכן ותקציב, ואת החתימות הפורמליות יכול לבצע יושב ראש הכנסת. מי שמגן על התפקיד אומר: זה המוסד היחיד בישראל שאינו תוצר של קואליציה, ולכן היחיד שיכול לדבר בשם אזרחים שהצביעו הפוך; ערכו נמדד בדיוק ברגעים שבהם המערכת הפוליטית קרסה. משם נודד הוויכוח לשתי הסמכויות הממשיות. בהטלת המנדט טוענים אלה שהנשיא צריך לפעול כמכונת חשבון בלבד, משום שכל שיקול דעת נוסף פירושו שאדם שנבחר בידי 120 חברי כנסת יבטל את בחירתם של מיליוני מצביעים; ריבלין עצמו אמר ב-2021 שאילו היה הדבר בידו היה מחזיר את ההכרעה לכנסת, אך שהחוק והפסיקה מחייבים אותו. מנגד טוענים שהחוק אינו מחייב את הנשיא להטיל את התפקיד דווקא על בעל מספר ההמלצות הגבוה ביותר, אלא מותיר בידיו שיקול דעת לאחר התייעצות עם הסיעות, ושמי שהופקד על שיקול דעת אמור להפעילו, לרבות בשאלה לאיזו ממשלה יש סיכוי להחזיק מעמד. הסמכות השנייה, החנינה, הפכה בשנים האחרונות למוקד המחלוקת החריף ביותר סביב התפקיד, משום שראש ממשלה מכהן פנה אל הנשיא בבקשת חנינה בעודו עומד למשפט. הטוענים בעד אומרים שהחנינה נועדה בדיוק למקרים שבהם הליך ממושך מפלג את החברה יותר משהוא מיטיב עמה, ושסמכות שאינה מופעלת ברגעים כאלה היא אות מתה. המתנגדים אומרים ששוויון בפני החוק נבחן במקרה הקשה, שחנינה לפני סיום ההליך מוציאה את ההכרעה מידי בית המשפט, ושהמוסד היחיד שנותר מוסכם ייגרר בדיוק לתוך המחלוקת שממנה ביקש להישאר בחוץ. מי שרוצה לדעת היכן עומדים הדברים ברגע נתון חייב לבדוק מקור עדכני; העיקרון שבבסיס הוויכוח יישאר גם כשהפרשה תיסגר.