אזרחים ערבים בפוליטיקה הישראלית

האזרחים הערבים הם כחמישית מתושבי ישראל: בסוף 2025 מנתה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 2.147 מיליון ערבים מתוך 10.178 מיליון תושבים, 21.1 אחוזים. שמונה עשרה השנים הראשונות שלהם כאזרחים עברו תחת ממשל צבאי. מ-1948 ועד 1966 הוחלו על רוב הריכוזים הערביים בגליל, במשולש ובנגב תקנות ההגנה לשעת חירום מ-1945: אזורים סגורים, איסור יציאה מן היישוב בלי היתר תנועה, צווי פיקוח והרחקה. ראש הממשלה לוי אשכול הודיע בכנסת שהממשל הצבאי יבוטל ב-1 בדצמבר 1966, אף שחלק מן ההגבלות המשיכו להתקיים דרך המשטרה ותקנות החירום. במקביל התפתחה פוליטיקה ערבית עצמאית. מק"י, ואחריה רק"ח שנפרדה ממנה ב-1965, היו הבית הפוליטי היחיד שלא היה רשימה נלווית למפא"י; ב-1975 נבחר תופיק זיאד לראש עיריית נצרת, וב-7 במרץ 1977 הוקמה חד"ש כחזית רחבה סביב רק"ח. בשנות התשעים נוספו בל"ד, תע"ל ורע"מ. העלאת אחוז החסימה ל-3.25 בחוק המשילות של מרץ 2014 דחפה את ארבע המפלגות להתאחד: הרשימה המשותפת הוקמה ב-23 בינואר 2015 וזכתה ב-13 מנדטים, התפצלה לקראת בחירות אפריל 2019, שבה והתאחדה ל-13 מנדטים בספטמבר 2019 ול-15 במרץ 2020, השיא בייצוג הערבי בכנסת. ב-2021 פרשה רע"מ בהנהגת מנסור עבאס, רצה לבדה, קיבלה 167,064 קולות וארבעה מנדטים, והצטרפה לקואליציה. ממשלת בנט-לפיד הושבעה ב-13 ביוני 2021 ואושרה ברוב של 60 מול 59. זו הייתה הפעם הראשונה שמפלגה ערבית עצמאית הייתה שותפה מלאה בקואליציה. ב-2022 קיבלה רע"מ חמישה מנדטים; בל"ד רצה לבדה ולא עברה את אחוז החסימה.

על השאלה מה עושים עם האזרחות הזאת מתנהל ויכוח פנימי ותיק. הטענה בעד השתתפות מלאה אומרת שהכוח נמצא במקום שבו מחלקים תקציבים וקובעים חוקים, ולא מחוץ לו: מפלגה שיושבת באופוזיציה נצחית משיגה נאומים, ומפלגה שיושבת בקואליציה משיגה תוכניות חומש, תשתיות, הכרה ביישובים ותקצוב לחינוך. עבאס ניסח זאת כהעדפת ההשפעה על האידיאולוגיה, וטען שהציבור שהוא מייצג סובל מפשיעה, מדיור ומעוני כאן ועכשיו. הטענה הנגדית, שנשמעת בעיקר מכיוון בל"ד ומחוגי החרם, אומרת שהשתתפות אינה משנה את המבנה אלא מכשירה אותו: כשמיעוט לאומי מצביע במערכת שמגדירה את עצמה כמדינת הלאום של עם אחר, הוא נותן לה חותמת של השתתפות בלי לקבל שוויון לאומי, ולכל היותר מקבל תמורות חומריות במקום מעמד. מן הצד היהודי עולה טענה שלישית, לא פחות חדה: מפלגה שאינה מקבלת את הגדרת המדינה כיהודית ודמוקרטית, או שמזוהה עם מי שנלחם בה, אינה שותפה לגיטימית לשלטון, וסעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת אף מאפשר לפסול רשימה כזאת. מולה נטען שהתניית שותפות בהסכמה להגדרה שמוציאה אותך מן הכלל היא מעגל סגור. הוויכוח לא הוכרע. תקדים 2021 מוכיח לצד אחד שהשתתפות עובדת, ולצד השני שהיא עבדה פעם אחת, בממשלה שהחזיקה שנה, ובמחיר ויתור על עמדות לאומיות. שיעורי ההצבעה בחברה הערבית עולים ויורדים בחדות ממערכת למערכת, וכל צד קורא בתנודות האלה אישור לעמדתו.