נסים אלוני

נסים אלוני נולד בתל אביב ב-1926 ומת בה ב-1998. מחזהו הראשון שהועלה, אכזר מכל המלך, עלה בהבימה ב-1953 והשתמש בסיפור פילוג הממלכה שבספר מלכים כדי לשאול שאלות על דת, שלטון ומדינה. אחריו באו בגדי המלך ב-1961 בהבימה, הנסיכה האמריקאית ב-1963, דודה ליזה ב-1969 בהבימה, הצוענים של יפו ב-1971 בהבימה ואדי קינג ב-1975 בהבימה. ב-1963 הקים אלוני עם אבנר חזקיהו ויוסי בנאי את תיאטרון העונות, מסגרת עצמאית שבה שימש מנהל אמנותי; היא פעלה כשנתיים בלבד ונסגרה, אך שם עלו כמה מן ההפקות המזוהות איתו ביותר. מתוך שמונת המחזות שכתב, שבעה הועלו בסופו של דבר בהבימה. אלוני גם תרגם לעברית מחזות של שייקספיר, צ'כוב ואריסטופנס, וכתב מערכונים ללהקת הגשש החיוור. הוא זכה בפרס ביאליק ב-1983 ובפרס ישראל לתיאטרון ב-1996.

אלוני שינה את השאלה שהתיאטרון הישראלי שואל. במקום מי אנחנו כחברה, הוא כתב על זהות, העמדת פנים ואשליה: מלכים מזויפים, נוכלים, אמנים ותפאורות שמתגלות כתפאורות. השפה שלו מסוגננת, קצבית ומלאה הדים ספרותיים, והיא הרחיקה את התיאטרון מן העברית הטבעית של שנות החמישים. בלעדיו קשה להסביר את חנוך לוין, שהמשיך את הצירוף של גרוטסקה, שפה מדויקת ותיאטרון שאינו מתחזה למציאות. המחלוקת סביבו נסבה על נגישות. בזמן אמת רבים ממחזותיו התקבלו בקרירות מסחרית, ומבקרים כתבו שהם עמומים, מסולסלים ומנותקים מן המציאות הישראלית שסביבם, כלומר תיאטרון של אסתטיקה לשמה. מגיניו טענו שהקהל פשוט לא היה מוכן, ושהדרישה שמחזה ישראלי יעסוק ישירות בביטחון או בקיבוץ היא בדיוק הצרות שאלוני נלחם בה. עם השנים הפכה עמדת המגינים לקונצנזוס.