תיאטרון חיפה

תיאטרון חיפה נוסד ב-1961 ביוזמת ראש עיריית חיפה אבא חושי ובתמיכת מועצת העיר, והיה התיאטרון העירוני היוצר הראשון בישראל, כלומר מוסד שהעירייה מקימה ומממנת ולא להקה פרטית שנאבקת על תקציב. הדגם הזה חזר אחר כך בערים נוספות. במשך השנים שימש התיאטרון נקודת פתיחה ליוצרים מרכזיים, וחנוך לוין והלל מיטלפונקט בין השאר החלו בו את דרכם. בשנות השבעים והשמונים התגבשה בו זהות של תיאטרון פוליטי מובהק, שעסק בשאלות הכיבוש, ביחסים בין יהודים לערבים ובזיכרון היהודי. יהושע סובול כתב עבורו את מרבית מחזותיו הגדולים, ובהם נפש יהודי ב-1982 וגטו ב-1984, ושימש בו מחזאי ובהמשך מנהל אמנותי משותף. התיאטרון גם פנה לקהל הערבי בחיפה, מהלך חריג בנוף התיאטרוני הישראלי של אותן שנים.

בשנת 1985 הפך התיאטרון למוקד של שתי פרשות. הראשונה: המועצה לביקורת סרטים ומחזות אסרה עליו להעלות את אפריים חוזר לצבא מאת יצחק לאור, בנימוק שהמחזה מעליב את הצבא ומסלף את דמותו. הנהלת התיאטרון שקלה לערער אך נמנעה מכך בלחץ עירוני. השנייה: הפלסטינאית של סובול, מחזה שבמרכזו קשר אהבה בין צעירה ערבייה לצעיר יהודי, עורר סערה עיתונאית וויכוח במועצת העיר. המבקרים טענו שכספי משלם המסים מממנים במה שמציגה את הצד הפלסטיני באור אוהד ואת הישראלי כמעוול, ושתיאטרון עירוני חייב נאמנות לתושביו. המגינים טענו שדווקא בזה תפקידו של תיאטרון ציבורי, לומר את מה שלא נעים לשמוע, ושסמכות מוניציפלית או צנזורית שמחליטה מה יעלה על הבמה היא הפגיעה החמורה יותר. ב-1988, לאחר הפגנות סביב סינדרום ירושלים, התפטר סובול מניהול התיאטרון.