טרנזיט

אריק נוסבאום הוא יהודי שנמלט מגרמניה לארץ ישראל לפני מלחמת העולם השנייה. הוא הקים כאן משפחה, אך מעולם לא מצא את מקומו, ותודעתו נשארה קשורה לתרבות ברלין שממנה נעקר. הסרט עוקב אחרי ההינתקות ההדרגתית שלו מאשתו, מבנו, מאחיותיו ומהדירה השכורה שבה גר, עד למעבר למלון זול ברחוב הירקון בתל אביב, שם הוא ממשיך לחלום על שיבה לגרמניה. גדליה בסר מגלם את נוסבאום בתפקיד שנחשב לאחד הגדולים שלו, ולצדו לאורה ריבלין ויאיר אלעזר. זהו סרטו הראשון של דניאל וקסמן באורך מלא, שנכתב יחד עם המחזאי דני הורוביץ, בצילומו של אילן רוזנברג, במוזיקה של שלמה גרוניך ובהפקת יעקב יאנקול גולדווסר. אורכו כשמונים ושתיים דקות. הסרט הוצג בפסטיבלים בינלאומיים, בהם ברלין וטורונטו, נמכר סביר בחוץ לארץ וכיסה את ההשקעה בו, וביסס את וקסמן כאחד היוצרים הבולטים של תחילת שנות השמונים.

טרנזיט חשוב משום שהוא מפרק מיתוס מרכזי מזווית לא צפויה. הקולנוע הישראלי עסק הרבה בקשיי קליטה של עולים מארצות ערב ומצפון אפריקה, אך כאן הגיבור הוא דווקא יקה, בן המרכז האירופי, ובכל זאת פליט לכל דבר שהארץ מעולם לא נעשתה ביתו. הבחירה הזאת מוציאה את שאלת השייכות מן הדיון העדתי הרגיל וממקמת אותה כשאלה קיומית. הסרט גם מוקדם לגל שיעסוק בעוד שנים ספורות בשואה ובזיכרון הגרמני בקולנוע הישראלי. המחלוקת עליו כפולה. מבקרים בני הזמן טענו שהוא איטי, מינורי ומנוכר, ושהוא פונה לקהל פסטיבלים אירופי ולא לצופה הישראלי. אחרים ראו בו בדיוק את הנקודה: סרט שמסרב לספק פיוס ציוני ומצייר את הישראליות כתחנת מעבר. יש גם קריאה שלפיה הגיבור מעורר פחות אהדה משהיה יכול, משום שהסרט אינו מתעמת עם מחיר בחירותיו כלפי משפחתו.