שבע ברכות

מארי חוזרת לישראל מצרפת אחרי עשרות שנים כדי להינשא, ושבוע שבע הברכות הופך לחשיפה איטית של סוד משפחתי: כילדה היא נמסרה לגידול אצל קרובה, בהסדר שהיה מקובל במשפחות עולים מרוקאיות מרובות ילדים ודחוקות, והחשבון על כך לא נסגר מעולם. איילת מנחמי ביימה לפי תסריט שכתבה יחד עם ריימונד אמסלם, שגם מגלמת את התפקיד הראשי. הסרט, קומדיה דרמה באורך כמאה שמונה דקות, יצא לבתי הקולנוע בישראל בספטמבר 2023 והפך ללהיט. בטקס פרסי אופיר של אותה שנה הוא הוביל עם שתים עשרה מועמדויות וזכה בעשרה פרסים, ובהם הסרט הטוב ביותר, הבימוי, התסריט, השחקנית הראשית ריימונד אמסלם והשחקנית המשנית תיקי דיין. בזכות זאת נבחר לייצג את ישראל בתחרות האוסקר.

חשיבותו היא בשילוב שקשה להשיג: סרט מזרחי מובהק, בשפה משפחתית ובעברית מעורבת בערבית מרוקאית, שהוא גם הצלחה מסחרית וגם הזוכה הגדול של הממסד הקולנועי. הוא ממשיך קו שהתחזק בעשור, יצירה מזרחית שנכתבת מבפנים במקום להיות מצולמת מבחוץ, ומעביר אותו מהשוליים למרכז. הוויכוח סביבו נגע בעיקר לשאלת המשקל. יש שטענו שהסרט מרכך את הסיפור ההיסטורי הקשה של מסירת ילדים ושל אפליית עולים, ומעדיף פיוס משפחתי על פני האשמה ממוסדת; אחרים סברו שדווקא בכך כוחו, שהוא מסרב להפוך משפחה לכתב אישום. עלתה גם ביקורת על סגנונו הקלאסי ועל הקרבה שלו לדרמה טלוויזיונית. במקביל התנהל ויכוח חיצוני לסרט על עצם הטקס, שנערך בשנה של מתיחות פוליטית חריפה ושל הצעות חקיקה שנגעו למימון הקולנוע.