אין ארץ אחרת

הסרט מתעד לאורך שנים את מסאפר יטא, אשכול כפרים בדרום הר חברון שהוכרז שטח אימונים ושתושביו עומדים בפני הריסות בתים וגירוש. בסל עדרא, פעיל ועיתונאי מקומי שגדל במקום ומצלם אותו מילדות, ויובל אברהם, עיתונאי ישראלי, מצולמים גם הם בסרט, והיחסים ביניהם, קרבה, אי שוויון בחופש התנועה, ויכוחים על סבלנות ועל זמן, הם ציר מרכזי בו. הצוות כולל ארבעה במאים: עדרא ואברהם, לצד חמדאן בלאל והצלמת רחל זור, שניים פלסטינים ושניים ישראלים. הסרט הוא הפקה פלסטינית נורווגית. הוא הוקרן בבכורה בפסטיבל ברלין 2024, זכה שם בפרס התיעודי ובפרס הקהל במסגרת פנורמה, המשיך לזכות בפרס האקדמיה האירופית לקולנוע, ובמארס 2025 זכה בפרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר.

חשיבותו חורגת מהמסך. זו הפעם הראשונה שהפקה פלסטינית לקחה אוסקר, והדבר נעשה ביצירה משותפת לישראלים ולפלסטינים בזמן מלחמה. הסרט גם הדגים דפוס חדש: בישראל הוא לא נרכש להפצה מסחרית, הוקרן בעיקר בהקרנות עצמאיות ובסינמטקים, והועמד לצפייה חופשית ברשת. הסערה סביבו הייתה מיידית ורחבה. שר התרבות מיקי זוהר תקף את הזכייה ואמר שמדובר ברגע עצוב לקולנוע, וטען שהסרט מציג תמונה מעוותת של ישראל ומתעלם ממורכבות המציאות. אחרים בישראל ובעולם טענו שהתגובה הרשמית מוכיחה בדיוק את הטענה של הסרט, ושהוא תיעוד ראשוני של מציאות שאינה מגיעה לתקשורת המרכזית. נלוותה לכך מחלוקת על הסיווג, האם זהו סרט ישראלי, פלסטיני או בינלאומי, ובמארס 2025 התלווה לוויכוח דיווח על תקיפה ומעצר של אחד היוצרים בגדה.