קלרה הקדושה

עיירת פיתוח ישראלית בשנת 1999, ערב המילניום. קלרה, נערה מהגרת, מגלה שיש לה כוחות על טבעיים והיא יודעת לחזות את העתיד. הכוחות שלה מערערים את סביבתה: חבריה המרדנים, המורים המשונים, בני משפחתה ותושבי העיירה, שנוהרים אליה כדי לדעת מה צופן להם המחר. בסופו של דבר היא נדרשת לבחור בין טיקל, אהבת נעוריה, לבין הכוח שבידיה. ארי פולמן ואורי סיון ביימו במשותף, בעיבוד לרומן של הסופר הצ'כי פאבל קוהוט. אורך הסרט כשמונים וחמש דקות, והוא דובר עברית ורוסית. בתפקידים הראשיים לוסי דובינצ'יק וחליל אלוהב, לצידם יגאל נאור, מאיה מרון, מאיה דה פריס ומנשה נוי. הסרט זכה בשישה פרסי אופיר ב-1996, ובהם סרט, בימוי, שחקנית ראשית ושחקן משנה, וכן בפרס מיוחד של חבר השופטים בפסטיבל קרלובי וארי. בישראל הוא הביא כשישים אלף צופים בלבד.

הסרט נחשב לאחד הרגעים שבהם הקולנוע הישראלי שינה שפה. בעשורים שלפניו עיירת פיתוח על המסך פירושה היה כמעט תמיד דרמה חברתית על מצוקה, אבטלה ואפליה. כאן היא הופכת למרחב בדיוני, אניגמטי, כמעט לא ישראלי, שמצולם בסגנון ויזואלי חזק ובהומור אפל. פולמן וסיון הביאו איתם רגישות שתמשיך אל מדוזות ואל סרטים מאוחרים יותר. הביקורת עליו נחלקה. מצד אחד נאמר שהוא סרט מקורי ומשוחרר, שסוף סוף אינו נדרש להסביר את ישראל. מצד אחר נטען בדיוק ההפך: שהוא מרוקן את עיירת הפיתוח מהתוכן החברתי והעדתי שלה, הופך אותה לתפאורה סוריאליסטית ומשתמש בפריפריה כאסתטיקה בלי לומר עליה דבר. יש גם מי שראה בהצלחה הביקורתית שלו לעומת כישלונו הקופתי עדות לפער בין טעם היוצרים לבין הקהל בשנות התשעים.