השוטר

ירון הוא לוחם ביחידת לוחמה בטרור, גבר בשיא כוחו הגופני, שאשתו בהיריון מתקדם. החצי הראשון של הסרט מלווה את החבורה שלו: אימונים, אחווה גברית, גוף, וגם ניסיון של היחידה להסתיר מחדל מבצעי מן החקירה. החצי השני עובר לקבוצת צעירים ישראלים מן המעמד המבוסס שמתארגנים לפעולה מזוינת נגד טייקון ישראלי בשם המאבק בפערים הכלכליים. שני החלקים נפגשים רק בסוף, כשהיחידה של ירון נשלחת לטפל באירוע חטיפת בני ערובה שהצעירים יזמו. זהו סרט הביכורים באורך מלא של נדב לפיד. הסרט השתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל לוקרנו 2011, וזכה בפסטיבל ירושלים באותה שנה בפרסים על התסריט ועל הצילום.

השוטר נחשב לנקודת הפתיחה של אחת הקריירות הבולטות בקולנוע הישראלי העכשווי, והוא גם אחד הסרטים המעטים מן העשור שבחרו לעסוק במעמד ולא בלאום. הטענה שלו היא שהחברה הישראלית מדברת בשפת הביטחון כדי לא לדבר על כסף, ושגם הרדיקלים וגם הלוחמים כלואים בשפה גברית של כוח. הסרט יצא כשנה לפני מחאת קיץ 2011 ונקרא בדיעבד כנבואי. סביבו התעוררה מחלוקת ממשית. מבקרים, ובהם ביקורת ורייטי מלוקרנו, טענו שהחצי השני חלש בהרבה מן הראשון, שדמויות הצעירים הרדיקלים כתובות כקריקטורה ושהנימוקים שהם מציגים ילדותיים. אחרים טענו שזו בדיוק הכוונה, ושלפיד מסרב לתת לצופה גיבור להזדהות איתו. ויכוח נוסף נגע לפוליטיקה של הסרט עצמו: יש שראו בו ביקורת חריפה על המיליטריזם הישראלי, ויש שטענו שהצגת השמאל הרדיקל כאלים ומגוחך מעניקה בפועל יתרון מוסרי דווקא ללוחמים.