כץ וקרסו

כץ וקרסו של מנחם גולן מציב זה מול זה שני סוכני ביטוח יריבים בתל אביב של תחילת שנות השבעים. כץ, שמגלם שמואל רודנסקי, הוא אשכנזי מסודר ושמרני. קרסו, שמגלם יוסף שילוח, הוא ספרדי רועש, נמרץ וחסר גינונים. השניים נאבקים על חוזה גדול, וכל אחד מהם מגייס את ילדיו למערכה. בתו של כץ, תקווה, ובנו של קרסו, יוסי, נשלחים לאילת כדי לחזר אחר לקוח פוטנציאלי, נפגשים שם ומתאהבים, וההסתבכות הרומנטית מגלגלת את שתי המשפחות אל עבר פיוס. ניצה שאול ויהודה ברקן מגלמים את הזוג הצעיר, וברקן, שיהפוך בהמשך העשור לאחד מכוכבי הקומדיה העממית הגדולים בישראל, מקבל כאן אחד מתפקידיו המוקדמים הבולטים. אורך הסרט כמאה דקות. גולן, שכבר ביים אז עשרות סרטים והיה המפיק הפורה ביותר בתעשייה הישראלית, נשען על מבנה עלילה שחזר בווריאציות רבות בשנים שאחריו: משפחה מזרחית ומשפחה אשכנזית, יריבות מתמשכת, וזוג צעיר שמכריח את ההורים להתפייס.

כץ וקרסו הוא מקרה מבחן נוח לוויכוח הארוך על סרטי הבורקס. מבקרים, ובראשם החוקרת אלה שוחט בספרה על הקולנוע הישראלי מ-1989, טענו שהז'אנר בנה דמויות מזרחיות שטוחות ומצחיקות שנועדו למבט אשכנזי, ושהחתונה שבסוף מסלקת מהשולחן פערים כלכליים ומעמדיים אמיתיים בלי לטפל בהם. בקריאה הזאת הקומדיה אינה מגשרת אלא מטשטשת. מנגד, חוקרים ויוצרים מאוחרים יותר טענו שסרטי הבורקס היו כמעט המרחב היחיד שבו שחקנים מזרחים קיבלו תפקידים ראשיים, שבו נשמעה עברית במבטא, ושבו קהל שהודר מהקולנוע הרשמי ראה את עצמו על המסך והצביע על כך בכרטיס. שילוח, רודנסקי וברקן מגלמים כאן טיפוסים, אך גם מעניקים להם חיוניות שקשה להתעלם ממנה. השאלה שנשארת פתוחה היא אם צחוק שמסתיים תמיד בפיוס הוא כלי של שילוב או כלי של השתקה, ושתי התשובות נשמעות בשיח הישראלי עד היום.