מסעות ג'יימס בארץ הקודש

ג'יימס, צעיר מכפר אפריקאי, נשלח בידי בני קהילתו לעלות לרגל אל ירושלים הקדושה. בנתב"ג הוא נעצר כחשוד בכניסה לעבודה בלתי חוקית ונכלא. שימי, קבלן כוח אדם, משחרר אותו בערבות ובתמורה מעביד אותו בניקיון בתים, ובעיקר בבית אביו הקשיש סלח. ג'יימס לומד מהר איך פועלת המערכת, מתחיל לספק פועלים בעצמו, צובר כסף וכוח, ובדרך שוכח את המסע שלשמו בא. רק מעצר של המשטרה מחזיר אותו למקום שאליו כיוון מלכתחילה: מן החלון של המגרש הרוסי הוא רואה סוף סוף את ירושלים. רענן אלכסנדרוביץ', שבא מן התיעודי, ביים כאן את סרט העלילה הראשון שלו, ובנה אותו על סיפורו האמיתי של מהגר ניגרי שהכיר בתל אביב. את הגיבור הוא שינה לזולו דרום אפריקאי וליהק את השחקן סיאבונגה שיבה. הסרט הוצג בקאן 2003 ומשם יצא להפצה בינלאומית.

זהו אחד הסרטים הישראליים הבודדים שהעמידו את המהגר במרכז ולא כדמות משנה אקזוטית. הוא נכתב כסאטירה על החברה הישראלית: על יחסה לעובדים זרים, על היחס בין קדושה למסחר בירושלים, ועל המושג פראייר כמצפן מוסרי. במקום להפוך את ג'יימס לקורבן טהור, הסרט מראה איך הוא לומד לנצל אחרים בדיוק כפי שנוצל, וזוהי הטענה החריפה שלו. סביבו התנהלו שני ויכוחים. אחד נגע לשאלת הייצוג: האם במאי ישראלי לבן שמספר סיפור אפריקאי דרך משל מקראי אינו הופך את הגיבור לכלי בידי ביקורת עצמית ישראלית, שבה האפריקאי הוא מראה ולא אדם. השני נגע לטון: יש שראו בסאטירה כלי מדויק, ויש שטענו שהמעבר מן ההומור אל המשל המוסרי מרכך את הביקורת ומאפשר לצופה הישראלי לצחוק במקום להיעלב.