הילד חולם

הילד חולם נכתב ובוים בידי חנוך לוין ועלה בבכורה ב-8 במאי 1993, בהפקה משותפת של הבימה ותיאטרון חיפה. זו הייתה הפקה גדולת ממדים לפי כל קנה מידה ישראלי, עם כארבעים משתתפים על הבמה, תפאורה ותלבושות של רוני תורן ומוזיקה של פולדי שצמן, שהיה שותפו הקבוע של לוין. המחזה נפתח בילד ישן במיטתו בליל קיץ, ומשם נשבר העולם: חיילים פורצים אל הבית, האב נהרג, האם נמלטת עם הילד, והשניים מגיעים אל חוף שממנו יוצאת ספינת פליטים. הספינה נודדת מנמל לנמל ואיש אינו מוכן לקבלה, האם מתחננת בעד חיי בנה, והילד מת בדרך ומצטרף אל עולם של ילדים מתים הממתינים לגואל שלא יבוא. לוין בנה את המחזה כרצף של תחנות מיתיות ולא כעלילה ריאליסטית, ושילב בו את שני הקולות שאפיינו אותו לאורך הקריירה, ההומור האכזרי והשירה. הוא כתב אותו בשלב מאוחר בדרכו, אחרי שנים שבהן זוהה בעיקר עם סאטירה פוליטית מקומית שעוררה שערוריות, ולאחר סדרת מחזות מיתולוגיים ופיוטיים. ההצגה התקבלה כאחת ההפקות החזקות שעלו בישראל, והמחזה נחשב מאז לאחת מפסגות המחזאות העברית. לוין נפטר ב-1999, וב-2018 הועלה המחזה מחדש בהבימה בבימוי עמרי ניצן, עם מוזיקה של יוסף ברדנשווילי, בגרסה מרוכזת ודינמית יותר, שקושרה בביקורות אל מציאות הפליטות העולמית של השנים האחרונות.

מעמדו של המחזה נובע מכך שהוא ניסח מחדש את גבולות התיאטרון הישראלי. במקום להתווכח עם אירוע מקומי, לוין בנה סיפור בלי מקום ובלי תאריך, שאפשר לקרוא בו בעת ובעונה אחת את פליטי אירופה שספינותיהם הוחזרו, את פליטי מלחמות אחרות, ואת המדינה שסוגרת שערים בהווה. מבקרי המחזה טענו שדווקא ההפשטה היא בעייתה: כשמעמיסים על ילד מת את כל הרוע האנושי מתקבל סחיטה רגשית, לא טרגדיה, וכי לוין מתענג על אכזריות ומייצר ייאוש טוטלי שאין בו לא תובנה ולא מוצא. אחרים טענו טענה הפוכה מבחינה פוליטית וגרסו שהעמדת קהל ישראלי בעמדת מי שסוגר את הנמל בפני ספינת פליטים היא מהלך פרובוקטיבי שמנכס דימוי יהודי מובהק ומפנה אותו נגד הצופים עצמם. המגינים על המחזה השיבו שאין בו אכזריות אלא חמלה, ושדווקא הסירוב לנחם הוא שמונע מהצגה על אובדן להפוך למחווה מרגיעה; לטענתם ההפשטה היא שהעניקה למחזה חיים ארוכים והפכה אותו לרלוונטי גם עשרות שנים אחרי הבכורה, ואילו התביעה המוסרית שהוא מציב אינה מניפולציה אלא בדיוק תפקידו של תיאטרון. הוויכוח לא הוכרע, והמחזה ממשיך לעלות מחדש בכל פעם ששאלת הפליטים חוזרת אל סדר היום.